אני יושבת בחדר עם מכנסי פיג'מה קצרצרים וחזייה
והחלון פתוח לרווחה, שני החלונות בעצם
ואני קופאת מקור
ועל המכנסיים שלי מצויירות כוסות תה, ואני אפילו לא אוהבת תה, אבל הוא לפחות היה מחמם אותי עכשיו.

והידיים שלי קרות אז אם אני בטעות נוגעת לעצמי במותן זה מקפיא וזה לא כיף לי בכלל
הייתי הולכת להביא כפפות אבל אני לא אוכל להקליד ככה

אני רוצה שהוא יהיה כאן עכשיו לידי, ושאני אוכל לחבק אותו ולקבור את הראש בכתף שלו, אפילו שהוא בגובה שלי אז זה טיפה קשה. אני אתאמץ, אז מה
והלילות שלי עצובים ככ, ובודדים ככ, ונוראיים ככ.

להתקשר אליו יהיה כל כך מוזר, אבל אני רוצה לדבר איתו. אני פשוט רוצה לדבר איתו ולבכות.
הלב שאני עומד להישבר ב-20 ביוני. אני יודעת את זה.




מישהו ער ומשועמם שמעוניין בשיחה בסקייפ או בפייסבוק או במייל?
אפשר גם ישן ומשועמם
אני לא בררנית.