אני קוראת את אשמת הכוכבים באנגלית, ועוד רגע מסיימת אותו.
הוא הרבה יותר עצוב באנגלית. קשה לי להסביר למה.

"I'm on a roller coaster that only goes up, my friend."

ברגע שאוגאסטוס ווטרס מת, הרגשתי שהספר איבד את הנשמה. נכון, יש הייזל גרייס. נכון, יש אייזק. אבל זה לא אוגאסטוס ווטרס.

".I dislike living in a world without Augustus Waters"

אני קצת לא נהנית מהחיים שלי כרגע.
אבל זה קורה, וזה בסדר, וזה יעבור.
ואני לא עצובה, ואני לא שמחה.
ואני לא כלום.

"Funerals, I had decided, are for the living."

ואני כל הזמן מרגישה שהאנשים שאני אוהבת לא אוהבים אותי
ושדווקא את האנשים שכן אוהבים אותי, אני לא אוהבת
ואני מרגישה שהחיים שלי תקועים במקום, אבל ממשיכים.
ממשיכים אבל בלי לעשות כלום.

"Some infinities are bigger than other infinities."

וזה אפילו לא כואב. זה פשוט כלום.
ואיפה הימים שהבלוג היה מפוצץ בגיפים ובחוויות טובות ובחברים אוהבים ותל אביב וצבעוניות
ולאן הדרדרתי
ואני לא אוהבת את זה

"That's the thing about pain
It demands to be felt."

אבל אני לא. אני לא מרגישה אותו.
ואני שונאת את זה שונאת את זה שונאת את זה שונאת את זה שונאת את זה שונאת את זה

"It would be a privilege to have my heart broken by you."

ולפעמים הייתי רוצה שיישבר לי הלב כדי להיזכר שיש לי אחד.
ואז אני מתחרטת ומעדיפה להישאר ככה.
בתכלס?
שמעו, זה די נוח.

בכלל רציתי להעלות את הפוסט בגלל תמונה שצילמתי היום, ונראיתי כמו חתול
אז הפכתי את עצמי לחתול
אני חתול.


איבדתי את החשק, אבל קחו את התמונה בכל זאת.
נו, מה יש היום באתגר השירים?
Day 07 – A song that reminds you of a certain event



וחוץ מהציטוטים שכתובים למעלה, אלה הציטוטים האהובים עליי מהספר-
You are going to live good and long life filled with great and terrible moments that you cannot even imagine yet!

והאהוב עליי ביותר-
It's hard as hell to hold on to your dignity when the risen sun is too bright in your losing eyes

וככה אני מרגישה קצת

ולא
מספיק
די
זה לא אוקיי לא אוקיי לא אוקיי לא אוקיי
כל העניין הזה פשוט לא פאקינג אוקיי.