אז היום הייתי בבית.

יבניאל היה אמור לקום ב-6 בבוקר לעבודה, ולכן השעון המעורר שלו צילצל בשעה הזאת, דבר שאותי העיר ולו גרם להמשיך לישון... הוא לא היה בקטע של לקום וללכת לעבודה - גם עליו עבר שבוע קשה עם מעט מדי שינה.

אז אני קמתי מהמיטה, בשש בבוקר, והוא המשיך לישון. התחלתי לעבוד, מהבית, בשעה די מוקדמת, אחרי ארוחת בוקר וקפה. דפקתי שעות עד השעה שבמשרד בד"כ אנחנו יוצאים לצהריים.

יבניאל התעורר רק ב-2, וגם זה בגלל שנכנסתי למיטה וחיבקתי אותו. הוא הגיב בחיוך, למרות שאתמול בערב רבנו ואני הייתי די חוצפנית. אמרתי לו שאני ממש רוצה להגיד לו משהו, אבל זה לא יוצא... ושלא יחשוב שרק לו קשה לפעמים לדבר.

בסוף זה יצא, ואמרתי שאני מצטערת ושהגבתי קשה מדי. אני כל כך שונאת לריב איתו! אני לא מחזיקה מעמד יותר מכמה שעות, לא מסוגלת לכעוס עליו יותר מזה. אחרי שעברו כמה שעות, מה שבא לי זה רק לבוא לחבק, להגיד שזה בכלל לא משנה, מה שרבנו עליו. אני יודעת שזאת לא שיטה ושזה לא פותר שום דבר, אבל לפעמים פשוט כוסאמק.

אחרי שהערתי אותו, המשכתי לעבוד עוד כמה שעות ואז גם יצאתי לכמה סידורים בקשר לעבודה פה בעיר שלי. בדרך גם קנינו כמה דברים לבית, זה תמיד עושה הרגשה טובה.

כשחזרנו, בישלתי בסיר החדש שקנינו. הכנתי המון המון אוכל, שיספיק עד לסוף השבוע. הכנתי מג'דרה, פירה בטטה, תפוחי אדמה בתנור, סלט, חצילים, טחינה. זה היה כיף, לבלות שעתיים במטבח.

אחרי כל זה, הפעלתי שתי מכונות, אחת אחרי השנייה, התקלחתי, מקלחת ארוכה כזאת, ועכשיו אני יושבת פה.

מול האח הגדול אני מתכננת לשים לק, לשתות בירה ולנוח...

היום גם הזמנתי מנקה ליום שישי... כן, זהו, החלטנו שהסכום הוא דווקא די פעוט בשביל פעם בשבוע או שבועיים, וזה יעזור למנוחה שלי בסופי שבוע... כי גם אם יבניאל שוטף, אני צריכה לעזור לו, כי הוא לא מספיק טוב או יודע לעשות הכל לבד... ואין לי כוח, ואני רוצה את השקט שלי בסופ"ש. זה נשמע כמו פריווילגיה די רצינית, וזה לא שיש לנו ים כסף, אפילו לא קרוב, אבל בשבילי זה הפינוק שלי.

עבר עלי יום טוב.

אני שמחה.

לעבוד יום אחד בבית, אחרי שבועיים וחצי של טירוף, זה מתנה.

מכת ריענון!