''אתה ואני'' - סיפור בהמשכים

רקדתי עם ליטל. כל שנייה מישו אחר ניסה להתחיל איתנו וזה כבר נהיה מעצבן.

ראיתי גם את שובל הפרחה ממקודם ואת חברה שלה תוקעות בי מבטים כל דקה.

"בואי נלך לשתות.." אמרתי לליטל והלכנו לשולחן עם השתייה.

ליטל לקחה שני לונגים של וודקה עם ערבוב של משהו ונתנה לי את אחד הכוסות שהחזיקה ושתיתי מהקש באיטיות.

"ואי איפה נועה?" שאלתי את ליטל.

"לא ראיתי אותה משהלכנו לרקוד.."

"מוזר." מלמלתי והמשכתי לשתות.

לפתע ראיתי את שובל והפרחה השנייה מתקרבות אליינו.

"י'חתיכת שרמוטה מה את מנסה להתחיל פה עם חצי אנשים?" צעקה לכיווני.

הייתי בשוק.

"סליחה?" תקעתי בה מבט מזלזל. "למי את חושבת שאת מדברת בכלל?"

"אלייך יאנורקסית מפגרת."

"אורטל.. שובל .. או איך שלא קוראים לך, תראי חמודה.. את לא מכירה אותי. לא כדאי לך להתעסק איתי.. באמת שלא. אז תיקחי את התחת הגדול והשמן שלך ותזוזי לי מהפרצוף."

"מה את חושבת שאת מאיימת עלי ?!?! יזונה ראיתי אותך פה.. רוקדת כמו חשפנית עם כל בן שזז !!"

"את מקנא שמתחילים איתי בנים ושאף אחד לא מסתכל על הפרצוף שלך בכלל? על זה כל הסיפור?"

"תדברי אליה יפה ! מה נראה לך שאת מדברת ככה ? " צווחה הפרחה שהייתה לידה.

"אני סיימתי פה.." גיחכתי.  התחלתי ללכת וליטלי אחרי.

פתאום הרגשתי דחיפה חזקה.

"אני לא סיימתי ! מבינה?" צעקה

אנשים החלו להסתכל עלינו. קלטתי את טומי רץ לכיווני ומרחיק את שובל ממני במהירות.

"מה את דפוקה מה את נוגעת בה ?" הוא צעק על שובל.

"הבלונדינית הזונה הזאת וחברה שלה רקדו עם חבר של שרית."

"מה ?" גיחכתי.

"מה מה ? ראייתי אותך !!" צעקה שרית.

"מי זה חבר שלך בכלל?" צחקתי.

והיא הצביע על איזה ערס שמן כזה שכשרקדנו כל הזמן התקרב לליטל וניסה להתחיל איתה אז העפנו אותו.

"איתו?" גיחכתי.

"מי יגע בו בכלל ?" אמרה ליטל.

"דברי יפהה!!!!" שובל צעקה.

"יאללה דיי שובל..  די להתנהג ככה." אמר טומי.

"אבל מאמיי היא מעצבנת אותי!! שאני לא אעיף לה איזה בוקס בסוף."
"שובל תרגיעי ת'דיבור למה היא ידידה הכי טובה שלי וזה לא מתאים."
היא התקרבה אלי "את ואני לא סיימנו." אמרה והלכה.

"תהיי בטוחה בזה." החזרתי לה וטומי התקרב אליי.

"את בסדר מאמי? אני מצטער על זה .. אל תתייחסי לדפוקה הזאת."

"אתה מכיר אותי.. אני רגילה לקנאה של בנות כאלו.. כל החיים שלי אני מתמודדת איתם."
"קטן עלייך." אמר וקרץ.

לפתע נועה התקרבה לכיווני. "הכול בסדר?" שמעתי שהיה בעיות."

"הבעיות הלכו.. אבל לאן את נעלמת בדיוק ?!"

"אא.. סתם , עליתי למעלה לנוח קצת.. ל..לא הרגשתי טוב." מלמלה.

"טוב.." מלמלתי.

"מה קרה?" שאלה.

"שובל וחברות שה התחילו עם אלי ואיתי." אמרה ליטל.

"מאיפה הם באו בכלל? טומי למה אתה הזמנת את הדפוקות האלו?"

"אמא שלי ושלה מכירות.. הן הולכות להיות איתנו בבית ספר השנה." אמר

"לא יהיה חסר אקשן." צחקה ליטל.

ראיתי את דין מתקרב.

"אחי איפה היית?" טומי שאל.

"אא.. היה לי איזה משהו שהייתי צריך לסדר." מלמל והביט בנועה.

"טוב שמע אלעד לא עונה.. ניסיתי להתקשר אליו איזה חמישים פעם."

"אאא..באמת.. מה אתה אומר" הוא בהה באיזו פינה בקיר ולא הזיז את מבטו.

"דין מה עובר עלייך ? אתה שיכור ממש?"

"לא.. לא שתיתי הרבה."

"עלק לא שתית הרבה.." צחק. "שמע אבל אחי אלעד רציני לא עונה.. משו עובר על הילד."

"נדבר איתו מחר.." דין אמר.

באותו לילה המשכתי לרקוד עם ליטל בעיקר. נועה התנהגה בצורה ממש מוזרה ומעצבנת. דין לא הפסיק להסתכל עליי, אבל שמתי לב שהיה לו מבט עצוב על פניו.

בסוף חזרתי הביתה באיזה 4 לפנות בוקר.

למחרת אותו הערב התעוררתי ממש מאוחר , בסביבות 5 וחצי בצהרים.  אני בן אדם שאוהב לישון..

את שאר השעות העברתי בצפייה בטלוויזיה, במחשב. לא קרה שום דבר מיוחד. הופתעתי שדין לא שלח לי שום הודעה מאז המסיבה.. רציתי לשלוח לו , אבל החזקתי את עצמי.

מידי פעם הבטתי בחלון וראיתי את דניאל יושב בחדרו מול המחשב.  הבן אדם פשוט לא זז משם.

ב11 בלילה כבר נכנסתי שוב למיטה, ראיתי את הסרט 'קלולס' אולי בפעם ה15 עד שנרדמתי.

זהו. הגיע הבוקר שחיכיתי לו .. יום ראשון בכיתה י''א. התרגשתי ממש כמו ביום הראשון של כיתה א'.

אני בן אדם שאוהב התחלות חדשות ופחות סופים ופרידות.

פתחתי את החלון בחדרי. קרני השמש האירו על הכל.

עשיתי מקלחת מהירה, יישבתי את שיערי וסידרתי אותו שיהיה חלק גולש ושמתי לבסוף קשת בצבע כתום אפרסק חמודה כזאת.

נכנסתי לחדר הארונות שלי והוצאתי משם את החולצת התחרה הלבנה ואת הג'ינס שורטס הקצרצר שקניתי בקניון אותו יום עם נועה.

נעלתי סנדלי פטפורמה עדינות יפות, התאפרתי, לקחתי את התיק וירדתי למטה.

על השולחן חיכתה לי ארוחת הבוקר.

"בוקר טוב מתוקה" אמרה  אודליה.

"בוקר." חייכתי.

"אבא שלך מסר שהוא מצטער שהוא לא נמצא היום כדי לתת לך את זה באופן אישי, הוא היה חייב לנסוע לפגישה דחופה..  אז הוא ביקש ממני למסור לך." אמרה והושיטה לי קופסת קטיפה יפה כזאתי..

פתחתי אותה. הונחה שם בצורה מושלמת שרשרת לב יפיפייה. זאת הייתה השרשרת של אמא שלי, אותה היא קיבלה מאמא שלה כשהייתה בערך בגילי.

’יש גם מכתב." אמרה והניחה לי אותו על השולחן. ,אני אתן לך לקרא .." אמרה והלכה.

פתחתי את המעטפה, הוצאתי את המכתב והתחלתי לקרא בליבי.

''לאלי היקרה שלי.

אני מצטער על הרגעים החשובים בחייך אותם אני מפסיד בעקבות העבודה.

אני רוצה שתדעי שגם אם אני לא נמצא איתך פיזית ברגעים אלו,  את תמיד בליבי.

החלטתי לתת לך היום בתור מתנה לכך שאת מתחילה שנת לימודים חדשה, את השרשרת של אימך משום שאני רוצה שגם היא תהיה איתך בכל רגע.

אוהב, אבא.''

ניגבתי את הדמעה שזלגה מעיניי ושמתי את השרשרת על צווארי.

שתיתי קצת ממיץ החמוציות שהונח על השולחן. לאכול כבר לא התחשק לי.

התרגשתי כל כך מהמכתב.. רציתי שאבי יהיה פה עכשיו כדי שאוכל לחבק אותו ולהגיד לו עד כמה אני אוהבת אותו ומתגעגעת.

אך את מחשבותיי קטע צלצול פעמון הדלת.

לקחתי את התיק ויצאתי מהבית. מחוץ לשער חיכתה לי נועה .

"היי" חייכה.

נכנסנו לב.מ.ו השחורה. אדי הנהג כבר היה ברכב, מחכה לנסוע.

"התאוששת מהמסיבה?" שאלתי אותה.

"חח למה את חושבת שהייתי צריכה להתאושש.. סך הכל מסיבה רגילה." מלמלה. על פנייה היה מבט לחוץ. היא התנהגה מוזר מאז המסיבה.

"מתרגשת ??" שאלה לפתע בקול מתלהב ושינתה את נושא השיחה.

"את האמת.. כן."  חייכתי.

"גם אני." אמרה

"יש לי תחושה שהשנה הולכת להיות מעניינת." אמרתי בדיוק כשהגענו לשער הכניסה של בית הספר.

יצאנו מהרכב. שמתי את משקפי השמת הגדות על עייני ונעמדנו מול בניין בית הספר.

הבטתי במבנה הענק והיוקרתי אך המוכר.

"רויאל–היי.. WE are back'' אמרה נועה ונכנסו לשערי בית הספר.

הצגנו תעודת תלמיד בכניסה. בית הספר לקח צעד אחד יותר מידי בקטע של האבטחה.

נכנסנו. ראיתי פנים מוכרות, ומוכרות פחות.

"הרבה חדשים השנה.." אמרה נועה.

"כן.." מלמלתי.

לפתע שמעתי קול די מוכר והסתובבתי.......  "אני לא מאמינה !!!!" הייתי בשוק. "מה הוא עושה פה......."