Wicked

תמיד אהבתי לכתוב, בעיקר בסוף המחברות ולאחר מכן לדחוף את הדף שהייתי מרוצה ממנו הישר למגירה.. 

לאחר אינספור התחבטויות עם עצמי הבנתי שכתיבה היא הדבר שארצה לעשות תמיד ואז עלה לי הרעיון של בלוג ומהחשבה של למה לא? 

סיימתי היום את הספר "פרש הברונזה" מי שמכיר (ומי שלא, מומלץ ביותר) והדבר שהכי נהינתי ממנו מלבד הסיפור הסוחף היה הכתיבה המהפנטת, המילים היפות והמשפטים שנשארו עמוק בראשי.

לקחתי לעצמי החלטה שכך ארצה שהמילים שלי ירגישו יום אחד והחלטתי שהיום אני הולכת עם הבלוג עד הסוף.

עכשיו בזמן שאני יושבת לכתוב את הקטע הראשון התחושה שמציפה אותי היא כמו תחושה של פעם ראשונה בכתיבה ביומן, הרצון לנסות להציג את עצמך ולהסביר את עצמך לחתיכת נייר כדי שתוכלי לבטא את עצמך טוב יותר בעתיד.

אני מקווה שהכתיבה כאן תוכל לעשות סדר בראש (ובגוף) המובלבל והמלא באינספור מילים של נערה בת 16 וחצי ושמישהו יום אחד יוכל למצוא הנאה במילים שלי כמו שאני מצאתי במילותיהם של כל כך הרבה סופרים אחרים.

לילה טוב.. :)