אֵפֶקְט הָפִּיגְמַלְיוֹן.

קוראת על זה

רואה את זה

שרה את זה

בוכה את זה

אוכלת את זה

מקיאה את זה

שותה את זה

חותכת את זה

שואלת את זה

עונה את זה

לא ממש.

זאת לא התשובה, זאת פשוט לא.

זה סיוט וזה נורא. נורא ואיום,

הנורא מכל.

אל תעשו את זה לעצמכן, עצמכם.

-

איך תמיד אותן הצמרמורות חוזרות..

והבחילות...

כאילו כל האוכל עולה לי למעלה.. אבל הוא לא. לא לבד. לא בכלל.

קר לי. תמיד קר לי.

תמיד אני רואה שחור,

תמיד כואב לי הראש,

תמיד יש לי סחרחורות.

-

אצלי בבית אי אפשר להקיא,

שומעים הכל.

אצלי בבית מנסים להציל אותך גם בלי שבאמת יודעים..

פשוט ככה.

אצלי בבית תמיד תשאר חולה.

אבל חולה באותו מצב.

ככה.

חרא.

איכס.

בא לי למות.