'לכתוב את העולם' - סיפור בהמשכים

היא נגעה בידי, המגע הכי רך ותמים שאי פעם הרגשתי. נגיעה אגבית כזאת, עם המרפק על האמה, אחת כזאת שלא אומרת יותר מידי, בידיעה שהכל יתרחש שוב, זה לא הולך ולא נעלם לשום מקום. 
חייכתי אליה, חיוך ששמור רק לה. חיוך קצר כזה, לא מעמיק, משהו שטחי שאומר
"אני פשוט אוהב להסתכל עלייך"
היא מכירה אותי כל כך טוב, וביחד עם זאת לא יודעת שום דבר עליי.
אני והחיים המסתוריים שלי.
כולם כבר התרגלו אל הדרמות הרגילות.
ואז השתניתי, ואף אחד לא ידע מאיפה זה בא להם.

עכשיו, שאלה לי אליכם, קוראים נכבדים - על מה לדעתכם יהיה הסיפור שלי?