ניצוצות של תקווה .

בעיקבות המצב הכלכלי ואיומי הפיטורים הנישמעים מכל עבר ,

יצא לי לכתוב לאחרונה וגם בתקופה מוקדמת יותר ,

לא מעט פוסטים העוסקים בשוק העבודה , מזוויות שונות .

חשוב לציין שפוסטים מסוג זה לא היו יכולים להיכתב לפני עשר חמש-עשרה או עשרים שנה ,

מהסיבה הפשוטה ששוק העבודה היה ניראה אחרת לגמרי , במצב הרבה יותר טוב מהיום ,

השינויים שהתרחשו במהלך השנים , אינם לטובה ,

ובכל יום אני נחשפת לעוד מקרים וסיפורים המוכיחים עובדה זו .

ראשית נתחיל בתחושת הפחד שקיימת אצל רבים מאיתנו ,

הפחד המשתק הזה מלאבד את מקום העבודה , ולא חשוב כמה טוב תיהיה ,

תמיד יבקשו ממך עוד ועוד , גם מעבר להיגיון ולמה שבן-אדם בכלל יכול ,

התחרותיות מבחוץ גורמת למעסיקים לאבד עשתונות ,

ומי שמשלם את המחיר הוא העובד המסכן ,

שצריך לעבוד אינסוף שעות נוספות ולבצע אינסוף מטלות ,

וזוכה לראות את ילדיו ולחיות קצת את חייו ,

כאשר הוא כבר נימצא באפיסת-כוחות , בסופו של היום ,

ולעיתים כאשר ילדיו כבר מזמן במיטה עם פיג'מות .

שלא לדבר אם הילד חלילה חולה , לא חסרים מעסיקים שיגיבו בכעס או פרצוף חמוץ , ואפילו נזיפה ,

כאילו ביקשתם לצאת לשופינג על חשבונם בכיכר-המדינה .

אני חושבת שהדבר הבסיסי כאשר אתם ניגשים לחפש עבודה ,

הוא לקחת משרה שתתקיים בשעות נורמאליות וסבירות המתאימות לאורח-חייכם ,

אם מתקילים אתכם בראיון עבודה לגבי שעות-נוספות , וזה לא מתאים לכם ,

חובתכם לומר זאת ללא חשש שאולי לא יקבלו אתכם ,

תמיד גם תוכלו להגיד בראיון שבאופן-נקודתי ועם התרעה מראש תסכימו ליום או כמה ימים כאלה ,

אבל לטווח הארוך השעות המתאימות לכם הם השעות שפורסמו מלכתחילה במודעת הדרושים .

אנשים נישאבים פעמים רבות ובאין-ברירה לעבודה סביב השעון , ולא מבינים כמה הם מפספסים את המשפחה ,

ואת החיים מסביב , ואז ביום בהיר אחד הם מפוטרים וניזרקים כמו סמרטוטים אחרי שנתנו את נישמתם ,

ואת הדברים החשובים שהפסידו כבר לא יוכלו לקבל בחזרה .

כולנו צריכים להתפרנס , זו דרכו של עולם , אבל אל תזניחו את חייכם ,

עימדו על שלכם כשצריך , כמובן בצורה נעימה ולא בוטה ,

ובעיקר אל תחיו בפחד , כי גם אם תפוטרו , תמיד , אבל תמיד תימצאו בסוף מקום עבודה חדש !