ניצוצות של תקווה .

למה יש תחושה לפעמים , שאם אתה לא קרוב לצלחת ולא מכיר מישהו בעמדת-מפתח ,

הסיכוי שלך להתקדם בחיים הוא נמוך עד אפסי ?

לא פעם יוצא לי לשמוע אנשים שהגיעו רחוק כל אחד בתחומו ,

והם מספרים על כמויות הלא שספגו בחיים , ולא ויתרו חרף כל הקשיים ,

עד שיום אחד שמעו את הכן האלוהי שפתח להם את הדלת ,

טוב...אז בסוף היה להם מזל , רובנו הרי ניתקלים בדלתות נעולות ,

וכדי להתקדם או להתקבל לעבודה נחשקת למשל , אם לא נכיר מישהו חשוב מקרוב ,

נמשיך להיות תקועים בתוך החלום שלנו , וספק אם נצליח להגשימו .

אמר מי שאמר את המשפט המשעשע : "מי צריך קשרים כשיש פרוטקציה"....

אין חוסר אונים גדול יותר , כאשר אתה כל-כך רוצה לעסוק במשהו ,

שאתה יודע שתיהיה טוב בו , אבל אין מי שייתן לך את ההזדמנות .

הפוסט הזה כניראה נישמע בכייני במידה מסויימת ,

אך לא זאת הכוונה , התבכיינות אינה מועילה בדבר ,

מדובר בייאוש פנימי , בתיסכול-פנימי , ובעיקר ברצון העז להגשים את עצמך ,

באמצעות משהו שאתה כל-כך אוהב....