ניצוצות של תקווה .

לאחר שנתיים ויותר של טבח בסוריה , ועמידתו האדישה של העולם מנגד ,

המהומות רוויות הדם המתרחשות ביממה האחרונה במצרים ,

הם באמת ההזדמנות האחרונה של העולם לקום ולעשות סוף לכאוס הזה .

אם הדבר לא יקרה בשעות או מקסימום בימים הקרובים ,

נוכל להבין דבר אחד עצוב-מאוד ,

לעולם לא איכפת מה קורה מסביבו , וחוץ מלהשתמש במילים מפוצצות כלפינו ,

ולאיים עלינו בבידוד בינלאומי ועוד אילו איומים ,

בעצם לא ממש איכפת לעולם על אנשים הנרצחים ככה סתם בצהריי-היום .

המסקנה הזאת היא עצובה ביותר , אם ניסתכל אחורה לימי מלחמת-העולם השנייה ,

נבין ש-בעצם אף-אחד לא למד דבר וחצי דבר מהזוועות ש-התרחשו שם .

כלומר , עם שלם יכול להיות בסכנת-מוות , בטבח מחריד ולא מוצדק ,

ועולם כמנהגו נוהג , לא כך אמור להתנהל עולם נאור ורודף-צדק .

הכל הפוך , כאשר אנחנו מגינים על עצמנו מפני טרור מסוכן ,

מסתכלים עלינו בעצבנות , מקציבים לנו-זמן ומבקשים מאיתנו להפסיק ,

וכאשר רודנים טובחים בעם שלהם כי דעתו שונה משלהם ,

אף-אחד לא פוצה פה , ונותן לעסק להתדרדר עד אימה .

איפה אובמה , למה לא שומעים אותו ?

איפה האו"ם , למה לא שומעים אותם ?

איפה האיחוד האירופי , למה לא שומעים אותם ?

העולם צבוע ואדיש , ואנחנו רק צריכים ללמוד מ-כך כלפיי-עצמנו ,

כאשר יש צורך ש-נגן על עצמנו , אל לנו להקשיב לאף-אחד ממנהיגי העולם ,

אלא לעשות את מה ש-נכון לנו , ולביטחון אזרחי המדינה !