ניצוצות של תקווה .

הלב נישבר , עם היוודע דבר ה-"מחווה" של בנימין נתניהו ,

לאדון אבו-מאזן , בעניין שיחרור האסירים , כתנאי לתחילת-השיחות .

אלוהים-אדירים איך אמורים להתמודד אב שכול אם שכולה ואח שכול ,

עם החלטה כל-כך בזויה , מסוכנת וכואבת כמו זאת שנירקמת עכשיו .

למשפחות שחיות עם הכאב האינסופי והיומיומי אין חנינה מהכאב ,

הם לנצח-נצחים עד יומם האחרון יחיו עם שלולית-הדם הזאת בליבם ,

אז עכשיו להוסיף להם עוד על הכאב , ולשחרר את אותו מחבל טרוריסט ,

שביום-אחד הרס להם חיים שלמים , ובמעשיו השפלים החריב

כל-כך הרבה תקוות חלומות ותוכניות לעתיד...

כ-אזרחים המדינה דורשת מאיתנו לכבד את החוק , למלא את מחוייבותינו ,

אם זה גיוס לצבא , תשלום מיסים וכו'..וכו'....

ומה תפקידה של המדינה כלפינו האזרחים ? דמנו לא הפקר ,

יש דברים ש-אסור לתת להם להתבצע בעד שום מחיר שבעולם ,

ורק ככה האזרח יוכל לבנות מערכת-של-אמון עם מדינתו ,

אחרת אנשים יעזבו , או יברחו מהחובות ש-המדינה מטילה עליהם .

שחרור המחבלים ההולך-ומתקרב , מאותת לצד-השני שהטרור משתלם ,

ושאנחנו סמרטוטים שאפשר להוביל בלי הרבה מאמץ .

כאשר הצד-השני שאיכזב אותנו כבר אינספור-פעמים ,

שוב לא יעמוד במילותיו , לא ניתן יהיה להחזיר את הגלגל לאחור ,

והמחבלים הרוצחים האלה כבר יסתובבו חופשי , יקימו משפחות ,

יצאו לבלות , ויחיו חיים חופשיים ,

המשפחות השכולות לעומת-זאת ימשיכו לבכות את יקיריהן שכבר לא יזכו-

להקים משפחה , לצאת לבלות , ולחיות חיים נורמליים .

אני כותבת את הפוסט-הזה בכאב , הלב שלי צורח מבפנים ,

אני לא מבינה מה עובר בראשו של ביבי , ואיך הוא מסוגל לעשות דבר-כזה ,

לא יודעת מה יכול לזעזע אותו ולעצור אותו מלעשות מהלך שכזה ,

אני חרדה מאוד לגורלנו , ומרגישה בתחושה-האישית שאנחנו נצטער-

צער גדול על המהלך המטורף-הזה .