לוטוס ותלתלים

לקואלה שלי, מהלב שלי, אלייך.

מודה על כל רגע שהיה לי איתך, מודה לכל נשיקה שנישקת אותי וכל חיבוק שעטפת אותי איתו. מודה על החיוך שהעלת לי, מודה על העצבים שהכנסת בי והפרפרים שהצלחת להראות שהם קיימים. לא אשכח אותך, אתה בכל זאת אהבה ראשונה אבל לא אחרונה, זה בטוח.

יש לי לומר לך כמה דברים, שאני לא מצליחה לומר לך אותם פנים מול פנים, כי אתה בבסיס בגלל המצב ואני חיה לי את החיים סתם ככה. 

זיינת ת'שכל.

כל היום אתה בראש שלי, כל יום כל היום.

דיי דיי דיי דיי דיי

אין לי כוח לזה כבר, כל שנייה לחשוב עלייך, כל רגע להיזכר במה שהיה לנו, במה שיכול היה להיות לנו, בהודעה, לחישה, נשיקה.

אין לי כוח, דוגרי.

לא מבינה באמת למה התעקשת שנשמור על קשר אם אתה מתנהג אליי כמו חרא. אתה מטומטם, וזה לא חדש לשנינו.

אני יודעת שאתה אהבת אותי, האמנתי ללב שלך ולא למילים שלך.

אני יודעת שכשנפרדת ממני עדיין אהבת אותי, שמעו את זה בקול שלך.

אבל עכשין המשכת הלאה, איך? לא יודעת.

ואני תקועה באותה תחנה, לא ממשיכה הלאה, אלא רק לוקחת צעדים אחורה, מתרפקת בזכרונות שלנו.

עבר מספיק זמן בשביל לחשוב עלייך אחרי הפרידה הזאת, ואני תמיד אומרת שהתעייפתי מלחשוב עלייך, אבל רגש זה רגש. 

ואני גרועה ברגשות, אבל מי טוב?

שנינו ידענו שאתה הרגיש בזוגיות ואני הלוגית יותר, הקרה יותר ומזניחת הרגש...

אבל כשהבאת את הרגש המעצבן הזה אליי, ידעתי שהלך עליי.

כמובן שאני מודע על כל רגע איתך, זה היה מיוחד וכל כך מקסים. באמת תודה.

אבל עכשיו צריך להמשיך הלאה, ואני רוצה להמשיך, ממש רוצה! אבל אני חלשה... בן אדם חלש ודפוק...

בשביל שכל הקטע של השיכחה יתחיל אשכרה לעבוד, אנסה לעשות רשימה של מינוסים שאזכור אותם ואבין לאט לאט שטוב שזה נגמר.

קודם כל, בלי שום אפליה כלשהי, במילה פשוטה, אתה גוי. (מילה נדושה, אך מוצרכת). למרות שזה לא עצר ממני להיות איתך ולטעום אותך ולדבר איתך על דת, אני עדיין אשתמש בזה בתור תירוץ בשביל ניסיון לעזרה שאני צריכה. 

דבר שני, הפרש גיל. לי זה לא הפריע, האדישות שלי לא הסתקרנה בזה כל כך, אבל זה צריך להזיז. שלוש שנים הפרש, שונה עכשיו, טיפשי לעוד כמה שנים הבאות. תירוץ נוסף שאזדקק לו.

שלישי, אבא. שנינו ידענו שהסכנה פה הוא אבא. אם הוא יגלה, הלך על שנינו. והפרידה הזאת ממש עשתה לי "פיו" רציני. לא רציתי להיפרד ממך בגלל אותה סיבה, וגם לא נתת לי, אבל כשנפרדת ממני, בלב, הודעתי לך. 

רביעי, אתה צודק, אולי באמת לא הצליח לנו להיות בתור זוג. אבל אם יש לך את הרגש שאתה זקוק לו, למה לך לחפש סיבות אחרות לזוגיות?

חמישי, ניגודיות מוזרה. לא השחור ולבן של אותם הזוגות שגורם להם להיות מתאימים. אתה קשה עורף שלא מקשיב לדעות אחרים ומתרץ שאני זו האישה שלא חושבת נכון. כי טוב... אני אישה. אתה מתנשא, גזען, אנטישמי ונאצי (ככה אתה קורא לעצמך ואתה יודע שאף פעם לא אקרא לך ככה, לא משנה מה תעשה ותגיד). 

תמיד זלזלת בי, בדת שלי ובעדה שלי, אבל זה לא עצר ממך מלאהוב אותי, לא משנה כמה שנאת את רקע מולדתי.

אתה לא עומד במילים שלך. דבר חלש. אומר משהו אחד אך נכנע לאחר כמה זמן. אפילו אחרי דקה, וזה קרה לנו לא מעט.

אתה מתוק, לא אומרת שלא, והייתי שמחה להמשיך לאהוב אותך אבל שנינו נסכם אותך בשני מילים שלא היית מתנגד אליהם: אתה בן זונה לא קטן. אני מאוד אוהבת את אמא שלך, אתה פשוט בן של זונה. או אפילו זונה בכבודו ובעצמו. 

אני שונאת אותך כל כך ואוהבת אותך כל כך שזה מחרפן.

אני מבקשת ממך, בכל לשון של בקשה,

צא לי מהפאקינג ראש! 

אתחיל לשחק במשחק שלך, או לייתר דיוק, אחזור להיות מי שאני. אני, פראנואיד אנדרואיד, בן אדם שלא שומר על קשר בלי שום סיבה מסויימת.

ופשוט לא אשמור איתך על קשר כמו שאמרתי לך. אני לא חייבת לך כלום. אהבנו, מיצינו, שחררנו.

אני אוהבת אותך, לא אומרת שלא, אבל לך תזדיין. הטתי אותו במיוחד בשבילך, שיהיה לך יפה לעין ונעים למחשבה. 

תודה רבה, ולהתראות.

בשנאה ואהבה שלובה, פראנואיד אנדרואיד. 

למרות אהבתי לאמא שלך, השיר הזה מוקדש לך.