הפרעת אישיות גבולית

אל תכנסי לזה.

את אולי מרגישה עכשיו ששום דבר לא מזיז לך, שלא אכפת לך.. אבל מי כמוך יודעת שאת תשבי לבכות על זה.

-

אני חייבת לצאת מזה. אסור לי להכנס לזה שוב. אסור לי לפגוע בעצמי שוב.

די. די. לצעוק לעצמי, די. פשוט די.

אני מרגישה אבודה, אני מרגישה פשוט בודדה.

למה אתם לא יכולים לאהוב אותי? למה אתם לא יכולים לקבל אותי? למה אתם לא יכולים להבין אותי?

רע לי עם עצמי פשוט רע לי! אתם חושבים שאני אוהבת להיות ככה?

אני אומללה למול המחשבות שלי ואני אומללה למול רגשות ששולטים בי

למה אני לא יכולה פשוט לכבות את הרגשות האלה הם מכאיבים לי.. אתם מכאיבים לי

אני רוצה פשוט שקט, אני רוצה לברוח מכל זה, אני לא יכולה להתמודד עם זה

הדרכים שאני מכירה להתמודד עם זה פשוט הורסים אותי.. אני לא רוצה להיות בהרס עצמי הזה יותר..

ומבחינתכם? אני בחורה אובדנית שאפשר לנצל אותה ואז לזרוק אותה לזבל.

דיי כבר. דיי. שקט.

למה הייתי חייבת לראות שוב את השיחה הזאת?

ידעתי שאני לא צריכה, ידעתי שאסור לי.. ובכל זאת, להילחם בזה אני לא יכולה.

ועכשיו המחשבות שלי חוזרות ללפני חודש, כמו פזמון שלא מפסיק להתנגן לי בראש..

תעופי ממני. תלכי ממני. תשארי איתי. תעזבי אותי.

תחבקי אותי. תנשקי אותי. תאהבי אותי. אל תעזבי אותי. אני אוהבת אותך. אני שונאת אותך. את חתיכת חרא. את יפיפייה.

אני מתגעגעת אלייך. אני לא צריכה אותך. אל תגעי בי. אל תפגעי בי. אל תשברי אותי. אל תעזבי אותי.

זה בסדר, אבל זה לא בסדר. אני מצטערת.

ואת אוהבת אותי, יום אחריי זה בשבילך הכל משחק, את רוצה שזה יפסיק, את מקרבת אותי, את זורקת אותי לפח

את אומרת לי מילים ומבטיחה לי הבטחות על איזה עתיד ורוד שמחכה לנו, שנלך לראות דירות, את כולך אשליה אחת גדולה

ובזמן שאני מגשימה לך חלומות, את כולך דיבורים והבטחות.

ומה לא הייתי עושה כדי להכנס לך לראש, ולדעת, מה לעזאזל הייתי בשבילך.