הפרעת אישיות גבולית

האויב הכי גדול שלי, זה אני.

הכאב שלי מכרסם אותי מבפנים. 

אני רוצה שהכאב יפסק. זה יותר מידי לבקש?

"את טובה כלכך לאחרים, אבל את כלכך רעה כלפי עצמך"

היא צדקה כשהיא אמרה את זה, אין לה מושג עד כמה.

היום הפסיכולוג שלי ראה את החתכים. הוא אמר לי שזה כאב לו לשמוע שחתכתי, ולמרות שהוא הסביר לי שזה הרגשות שלו ושאין שום סיבה שאקח את זה על עצמי, 

הרגשתי את עצמי נקרעת מבפנים.

אני פוגעת באנשים.

לפעמים אני מתמסרת לכאב שלי, כי אני פשוט לא מכירה שום דרך אחרת.

כל מה שאני באמת רוצה זה שהכל יפסק. למחוק את הכל כאילו לא היה אף פעם.

אני רוצה לברוח.