חִפּוּשׂ זְהוּתִי.

מכירים את זה שנפגשתם עם מישהו בפעם הראשונה וכבר בפעם הראשונה אתם כל כך נהנים לנהל איתו שיחה, גם אם זו השיחה הכי סתמית שיש, עדיין ההרגשה שאתה יוצא איתה מהשיחה היא שמשהו חדש התחיל. 

ואז, בהמשך כשאתם פוגשים שוב את אותו אדם, או רואים אותו, והוא אינו מבחין בכם, ושוב בא לכם לפתוח איתו בשיחה, אבל אתם לא יודעים כמה סטוקרים או מביכים תצאו, או אולי מטרידים מוזרים. 

לחלוטין פגשתי אחת כזו היום. שעצם השיחה איתה היה כיפי, אפילו שהשיחה עצמה הייתה סתמית למדי ולא עמוקה או מרתקת במיוחד, אבל יצאתי עם הרגשה שמשהו חדש התחיל. 

ולאחר מכן עלה לי רעיון לעצור אותה באוטובוס, כשישבתי כמה מושבים מאחוריה, ולשאול אותה "בא לך לאחר לחזור לבסיס בעוד כמה דקות ולשבת לשתות איתי איזה משהו?" 

אבל זה בטוח היה מטריד ומוזר, אז הובכתי, ושתקתי, ונתתי לה לא לראות אותי ביורדה מהאוטובוס. 

ואולי רק לצעוק בסוף "ביי, ___" לסמן לה שהייתי שם, אבל גם זה היה יכול להיות די מוזר,הרי הייתה לנו רק שיחה סתמית אחת במכון הפיזיותרפיה.

אז שתקתי, ואמרתי "ביי,__"  בלב, והתקדמתי לעבר תחנת הרכבת. 

מקווה בליבי שדרכינו ייפגשו בשנית.

מחפש זהותי.