רק רציתי להיות מאושרת

זו תחושה של חרדה קלה.

עקצוץ.

רעד קר מתגנב לכל פינה בגוף

והכל מתמלא בפחד.

פחד מהלא נודע

פחד לא רציונלי.

זאת סתם תחושה לא טובה.

אבל היא לא נעלמת רק רוחשת

מבעבעת מתחת לפני העור

כמו בועת חרדה שלא עוזבת.

כמובן, יש לי ממה לחשוש.

מדורות שייצאו משליטה, 

מחבלים,

מלחמה.

גם מדברים פחות גדולים כמו

שהמכנס למופע סיום לא ייעלה עליי,

שאני אשכח את הצעדים לריקודים,

שאני אפול בהיפוך הסופר מסוכן שמפחיד אותי כל שנייה ושנייה שאני חושבת עליו.

העולם שלי

הגדול והקטן מלא בדברים שאני פוחדת.

פוחדת לטוס, שהמטוס לר ייתרסק או גרוע מזה, ייחטף.

פוחדת להישקל, פוחדת לראות שלא הצלחתי ולא ירדתי מספיק כדי שמכנס ייסגר.

והפחד משתק.

ואני

לי קשה להתמודד עם הפחד.

למרות, שאת ההיפוך בריקוד אני עושה ממש טוב.

ואני גרה במקום בו לא מגיעים אף פעם מחבלים.

וכל המכנסיים שלי עולים עליי.

וטסתי כבר מלא פעמים ולא קרה כלום.

ולמרות הכל

הפחד

אותי

משתק.

כל זה

רק מתחושה בבטן

שמשהו לא טוב עומד לקרות.