התעוררתי. 6:11. למה התעוררתי כל כך מוקדם? אני בדרך כלל ישנה שש שעות יותר . פתאום הבנתי שלא סתם הקצתי משנתי. יש רעש. רעש מוזר. חריקות. הן צורמות כל כך. חזקות. צווחניות. כולי רועדת מצמרמורת. מאיפה הרעש הנוראי הזה מגיע? אני מתיישבת על המיטה ושמה לב לגל של קור שמציף אותי. המזגן דולק. כשהלכתי לישון לא הדלקתי את המזגן, אני בטוחה בזה. לעולם לא הייתי כל כך בטוחה. איך המזגן דולק?
אני לבד פה. אין פה אף אחד... לא היה פה אף אחד. ופתאום אני מבינה. היה פה מישהו. גנב? מה יש לו כבר לגנוב? לרגע שכחתי מהרעש הצווחני והנוראי הזה. מה זה הרעש הזה? ירדתי לאט .. בכל צעד אני מתלבטת אם לחזור למעלה. אני מפחדת.הרעש גובר עם כל צעד שאני צועדת ...
אני מגיעה למטה כשהלב שלי דופק כל כך חזק שתיכף כבר לא אשמע את הקול הנוראי הזה, שאני מנסה להבין, מה הוא. ממה הוא נוצר. מאיפה הוא מגיע. אני מזיזה את ראשי לאט עם עיניים פקוחות ומפוחדות. בקושי ממצמצת. הפה שלי יבש. אני מתקדמת עוד קצת, בקומה התחתונה, ולפתע מבחינה במפתח. אני מרימה אותו. הכל לאט.. ומזהה אותו מאיפה שהוא. אני מנסה לחשוב של מי הוא. אני עדיין שרורה בהתקף פחד ככה שקשה לי להזכר מאיפה הוא מוכר לי. אני חושבת מספר דקות טובות, מנסה להתרכז למרות הרעש הנוראי... לאחר זמן שמרגיש לי רב מדי, לאחר שהזזתי את הראש מספר פעמים מהמפתח - לצדדים - כאינסטינגט. אני מזהה. זה המפתח של יובל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
