אנחנו האויב הגדול של עצמנו

כזו סוענת

שוקקת חיים

ממש כמו מים 

בים סוער, עם גלים.

אם מסתכלים סביב

אפילו לסמטה קטנה

יהיה משהו. מישהו.

זוג שמתנשק,

אדם מנגן בגיטרה,

אישה תולה כביסה,

חבורת בנות מצחקקות.

המקום שמקבץ ישראלים

מכל הסוגים. 

כאלה שיודעים מי הם. 

וגאים בזה.

פריקים, חנונים,

ערסים, לסביות,

רק שם, בתל אביב,

רואים הרבה מהם

ובחבורות.

הסתכלתי סביב 

וזה כל כך מעניין

רק לראות אנשים

ולדמיין את העולם שלהם.

והיו כל כך הרבה 

אנשים עם פוטנציאל .

להיות " ראויים " 

בשביל שאנסה לחדור אליהם, לעולמם, בראשי.

המון חנויות,

המון סגנונות לבוש,

כבר הסתחררתי.

לא ידעתי במה לבחור, לאן להכנס, מה לרצות .

אוטובוסים, רכבים,

אופנועים, אופניים, 

והולכי רגל.

שללא הפסקה הגיעו והסתובבו בתל אביב.

ללא הפסקה.

אנישים מגיעים. ועוד פרצופים חדשים,

ועוד סגנונות לבוש חדשים, 

כמו לב שפועם- ללא הפסקה.

תל אביב פועמת. ללא הפסקה.

ביום ובלילה. בקור ובחום.

בשלום ובמלחמה.

באהבה ובשנאה.

תל אביב פועמת ואנחנו פועמים איתה.

*דרך אגב, פעם ראשונה שלי בדיזינגוף סנטר, ובשנקין*