אנחנו האויב הגדול של עצמנו

אני כל כך רוצה להרגיש שפתיים של מישהו אחר על השפתיים שלי..

אני רוצה להרגיש את הלשון שלו מדגדגת את שלי.

אני רוצה לעצום את העיניים ולהיות שם, ב100 אחוזים.

אני רוצה שהנשיקה הזאת תהיה ממש כמו שאני מדמיינת. אם לא יותר טובה..

אני רוצה מישהו שיחבק אותי וינשק אותי. יפרגן לי ויאהב אותי.. עד כלות.

אני רוצה מישהו שיכבוש אותי. מישהו שיגרום לי לדגדוגים בכל חלק בגוף.. כשרק יכנס לתווח הראיה שלי.

אני רוצה מישהו שיעשה בשבילי.. שיוכיח לי כמה אני שווה.. שיראה לי כמה הוא אוהב אותי.

אם זה בחיבוקים ונשיקות, אם זה במילים, אם זה במכתב, או בכל דרך אחרת.

אני רוצה מישהו שיאהב את מה שאני אוהבת. שיבין אותי. שישלים אותי.

אני רוצה מישהו שירצה לדבר איתי בכל רגע שאצטרך. שיהיה שם. איפהשהו. שם בשבילי.

אני רוצה מישהו שכשיסתכל עליי יהיו לו נצצות בעיניים בדיוק כמו שלי יהיו (בציפייה שהעיניים שלי ינצצו מאווד)

אני רוצה מישהו שישוויץ בי, שאהיה בשבילו גאווה.

אני רוצה מישהו שאם נפרד מסיבה זו או אחרת יהיה לו עצוב. יהיה לו קשה. בלעדיי.

אני רוצה מישהו שאם יהיה רחוק ממני יתגעגע .. כמו שאני אתגעגע אליו.

אני רוצה מישהו יפה. שכשאסתכל עליו אחשוב- הוא שלי. ואני גאה בזה כל כך. אני אוהבת אותו  והוא מושלם בשבילי . כל מה שרציתי.

אני רוצה מישהו שגם אם יקרא את השטויות שאני כותבת פה ושם בפוסט הזה בכל זאת הוא יאהב אותי וירצה אותי.

אני רוצה מישהו שיתנשק איתי בגשם.. נשיקה מדהימה. מישהו שילך איתי יד ביד בנמל. מישהו שיחזיק במותניי, ואני אניח ידיים על החזה שלו ואסתכל לו בעניים בהמון אהבה וגם הוא יסתכל עליי באהבה ענקית. אין סופית.

אני רוצה מישהו שיהיה מוכן להקריב הרבה בשבילי. שיהיה מוכן לעשות המון כדי להמשיך ולהחזיק את אהבתי אליו.

שיהיה מוכן להתגלגל איתי על הדשא. שיהיה מוכן להשתגע איתי בזמן ששומעים שיר. רוק כבד. שיהיה מוכן לראות את התמונות הפחות טובות שלי ובכל זאת להמשיך לחשוב שאני יפה...

אני רוצה אהבה. אני רוצה את כל זה. ומהר. כי כבר נמאס לי. נמאס לי לחכות. כי כבר קשה. קשה בלי המישהו הזה. קשה...