לפעמים לקבל עזרה מאנשים שזו העבודה שלהם זה לא רעיון כלכך רע. מאוד תלוי לידיים של מי אנחנו נופלים
אפשר לומר שרק השנה התחלתי למצוא את עצמי. אני יכולה לכתוב פה איך במשך חמש שנים הייתי משועבדת למערכת עיוורת וקרה, ואיך אנשי המקצוע שהיו אמורים לעזור לי בעצם עשו רק ההפך, אבל זה בדיוק מוביל אותי למה שהעו"סית אמרה לי בפגישה השבוע. לקחת את כל האנשים האלה שעשו לי רע ולזכור שהם בסה"כ עוד אנשים שאני אתקל בהם בחיים, לא להעצים אותם ובטח שלא להקשיב להם ואז מה שהם פגעו בי, להתהלך חסרת בטחון עצמי ולפחד לתת לעצמי הזדמנות להתקדם זה רק יתן לאותם אנשים לראות אותי לא מצליחה. ואם בהמון מקומות אחרים עכשיו תופסים אותי כבנאדם טוב, אינטליגנטי, יעיל וכו' אז חבל מאוד לתת לאותם אנשים להשפיע עליי ככה. שזה מזכיר לי מאוד את the wall שכמובן בתור חובבת פינק פלויד שכמותי אני לא יכולה שלא לאהוב את הסרט הזה, ודווקא מהמון בחינות שונות...
אבל כרגע אני באמת אתייחס לאותה שורה מהכותרת. אני יכולה לקחת את הלבנים הארורות האלה ולהשליך אותן רחוק ממני. לא צריך לבנות חומה, כי במקרה שלי החומה הזאת חוסמת אותי.
אז ילדה רגישה כמוני צריכה ללמוד איך להתמודד עם מצבים מסוימים ואיך להתייחס לדברים וכו' וכמובן שתמיד יש הרבה מה ללמוד.
אני שמחה מאוד שהשנה הגעתי למסגרת שמאוד עוזרת לי, זה כבר לא כלכך מפחיד להיות רגל אחת בעולם קצת יותר עצמאי, ובעצם כל הדברים שאני חווה בזמן האחרון תקפים גם לחוויות לא נעימות שעברתי ובעצם במקום לשבת ולבכות אני צריכה לדעת להתמודד ובעצם לשים לב שאותם דברים הם לא כלכך ענקיים, אני זו שבונה מהם מגדל גדול.
בקיצור, המצב משתפר... כבר לא כלכך מפחיד לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
gigolo-aunt