לברוח

החבטות כבר שוות ערך לליטוף,

הבעיטות הפכו להרגל,

הסכין היא פרט לבוש.

אני בסך הכל ילדה טובה עם הרגל רע.

אל תדאגי, אמא.

אני בסדר.

אלו רק התקוות שאבדו לי,

אלו רק החלומות שנופצו לי.

לא מעבר לציפיות שהסתברו כנוצות.

זה בכי מאושר, באמת.

בגלל שצחקתי כל כך הרבה.

את לא חושבת שזה מצחיק, אמא?

איך שאנחנו יודעות שזהו פח, אך עדיין בוחרות ליפול אליו?

מגוחך.

עיזבי אותי בשקט, אמא.

כבר נמאס לי לנסות ולתרץ, 

לנסות ולהסביר.

אני מקרה אבוד, תפסיקי.

זה רק מאכפתיות, האמיני.