בין הגלים הנשברים על החוף לבין פצפוצי האש והגיטרה בין הקור והקצף והכחול הגדול לחום הכתום והעוטף שלא רואה הכל נקודה קטנה על חול גדול רגעי נצח של התעלמות מהכל מרימה את המבט ורוצה להיות שם, בין הגלים עם הכאב והתסכול והצער וההתפרקות אבל המרחק גדול למרות שזו רק פסיעה נקרעת בין הים ליבשה ולא מצליחה, לא בוחרת, לא באמת, כי הרגש קצת מת או שזה הריכוז והחשיבה על זה שהתמוססו עם הזמן... הוויה זה זר הכל מנוכר זה כאילו אני פה, אבל לא באמת כאן.
~~~~
"מה את מציירת?" הוא שאל אותי, "כחול וכתום" עניתי בפשטות. "כחול וכתום?" הוא לא הבין "כחול וכתום." לא רציתי לפרט יותר מדי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
