הפינה הקטנה והשקטה שלי

-"אדישות זה הרגש הכי נורא, זה יותר דפוק מלהיות עצובה"

-"יש לי הרבה רגש כזה במלאי"

-"אני יודעת גם לי, זה לא רגש חיובי, לא רוצה אותו. לא בשבילי ולא בשבילך"

-"אבל הוא פה. וכל עוד אין שמחה אז כנראה שהוא גם ישאר"

-"אז מעכשיו זה הפרוייקט שלי לגרום לך להפסיק להרגיש ככה"

-"כן קדימה, תגרמי לי להפסיק לשנוא את עצמי, בהצלחה עם זה.."

-"למה את שונאת את עצמך? על מה?"

-"ככה."

-"לא לא. על מה?"

-"על הכל"

-"הכל זה לא תשובה"

-"אני שונאת כי אני לא טובה מספיק, אני שונאת כי אני לא סובלת את איך שאני נראית,

אני שונאת כי אני לא סובלת את האופי שלי, אני שונאת כי כל פעם שאני נפתחת לאנשים אני בסוף נפגעת,

אני שונאת כי אני נותנת לעצמי לפתח רגשות לאנשים הלא נכונים, אני שונאת כי אני לא יכולה להפסיק לאהוב,

לא הצלחתי, פשוט לא. אני שונאת כי לא טוב לי במקום שאני נמצאת בו, אני שונאת כי לא טוב לי עם האנשים שמסביבי,

אני שונאת כי אני לבד, ואני לבד! פשוט לבד. אני שונאת כי חנוק לי וזה לא עובר, זה רק נהיה גרוע יותר.

אני שונאת כי הדבר היחיד שאני חושבת עליו בזמן האחרון זה איך להשתכר עד שאני לא אזכור מי אני בכלל.

אני שונאת כי אני לא חזקה מספיק ואני שונאת כי אני לא יותר טובה מכל אותן שרמוטות שאני שונאת."

-"את טובה. את טובה מדי. את טובה כי את נותנת הזדמנויות לאנשים, את מכניסה אותם ללב שלך ואת מאמינה בהם שהם לא

'האנשים-הלא-נכונים' ולמרות שאת לא סובלת את איך שאת נראית את נראית מדהים, יש לך שיער מדהים ועיניים מדהימות

ושפתיים מדהימות ואף מדהים וחזה מדהים ותחת מדהים וגובה מדהים! ואני לא יודעת על איזה אופי את מדברת, אני חולה על

האופי שלך, את הבנאדם הכי טוב שאני מכירה, הכי אמיתי, הכי צודק, הכי נכון. גם כשאת לא מושלמת וגם כשאת לא אופטימית,

את כנה ואת מצחיקה ואת מקשיבה ואת תומכת ואת עוזרת ואת איתי, את איתי תמיד ואני יודעת שכשאני לבד אז יש לי אותך.

המקום והאנשים שמסביבך לא לרמה שלך, הם לא מתאימים לך, ואת תשני אווירה בקרוב ואת תשני אנשים, אנשים באים ואנשים הולכים

ואת תכירי את החברים שישארו חברים שלך לכל החיים. הסביבה זה לא מה שאמור להשפיע עליך, את צריכה להשפיע על הסביבה.

היא תהייה איך שאת תראי אותה, והאלכוהול לא יגרום לך לשכוח את הצרות שלך, הוא יגרום לך לחשוב עליהן יותר ולהתעמק בהן.

ואותן שרמוטות שאת טוענת שאת לא יותר טובה מהן? את טועה, כי את הרבה יותר טובה מהן. אנשים שאוהבים את עצמם יותר מדי

ובטוחים בעצמם יותר מדי ו'חיים את החיים הטובים' הם שקר אחד גדול. הם לא נהנים, הם מנסים להנות, מנסים להפוך את החיים שלהם

למה שהם רוצים שהם יהיו, שרמוטות הופכות למה שהן בגלל חוסר בטחון שהופך לכאילו אובר בטחון.

ואת כנה, את יותר טובה מזה. גם כשאת מראה בטחון, גם אם הוא לא אמיתי, הוא לא כמו שהן מחצינות אותו. את לא צריכה לאהוב את עצמך

ב100% אבל את צריכה לדעת מה את שווה, ואת שווה. ואת צריכה להתחיל להעריך את עצמך יותר ולקבל את מה שאת, ולנסות ולשפר

את מה שאת לא אוהבת בדרך הכי טובה שיכולה להיות. גם אם את לא אוהבת את עצמך, אני כן. אני אוהבת את מה שאת ומי שאת

כי את עושה לי טוב כשרע לי, כי את תמיד כאן כשאני צריכה אותך וזאת רק את וזאת תמיד תהיה את ורק את יכולה להגיד דברים

שיביעו בדיוק את מה שאני מרגישה/הרגשתי, ואני לא יכולה לסבול את זה שאת לא אוהבת את עצמך, כשיש כל כך הרבה מה לאהוב.

נסיכה שלי. אהובתי, החצי השני שמשלים אותי. החברה הכי הכי טובה שיכלתי לבקש שאי פעם אני אכיר ושאי פעם תהיה לי.

אני אוהבת אותך כל כך, ובפחות מחצי שעה של שיחה כזאת, הפכת אותי מהכי מדוכאת שבעולם והכי עצובה ועצבנית,

לקצת מחייכת וקצת יותר שמחה, אני אוהבת אותך יותר מכל דבר אחר בעולם הזה. את הכי חשובה לי, יותר מכולם.

תודה שאת תמיד פה איתי. אני אוהבת אותך.