פרק 3 

הניצוץ

חייכתי לעצמי בזמן שקראתי את הספר שלי- יצורים יפהפיים. חייכתי לעצמי חיוך כל-כך גדול עד שלא הייתי יכולה לחשוב על משהו אחר חוץ מעל החיוך. לא הצלחתי להתרכז וסגרתי את הספר.

גם ג'וני הרגיש את הניצוץ. החבר הכי טוב של ג'וני אמר לי שגם הוא הרגיש את הניצוץ! אני לא דמיינתי שדבר כזה יקרה, וזה לא מוזר בכלל שאנחנו לא מכירים. האהבות הכי גדולות צומחות מניצוץ ראשוני בלי להכיר.

אישרתי הגעה באירוע בפייסבוק, ווידעתי שאכן הזברות לא מוזמנות, והן לא היו. שגיב לא הזכיר שזאת מסיבת יום-הולדת, אבל בדף בפייסבוק זה מה שהיה כתוב. התקשרתי ללין ושאלתי אותה מה היא מתחננת ללבוש, היא אמרה שהיא לובשת ג'ינס וחולצה יפה ושהיא צריכה לקנות עקבים מחר בקניון, אז הצטרפתי אליה.

דורון הקפיץ אותנו לקניון בעיר הקרובה- נהריה. הסתובבנו וחיפשנו ולא מצאנו כלום. מה שמצאתי היה נראה לי נורא על הגוף, ולין יותר מידי ספציפית בעקבים שרצתה. כשיצאנו מאחת החנויות ראינו סניף של מאפייה מוכרת וראינו לראשונה השנה סופגניות טעימות. היו שם עשרות סוגי סופגניות. מצופות שוקולד לבן ושוקולד חום, עם פיסטוק ועם סוכריות צבעוניות, ועם צ'ייסרים. אני קניתי אחת עם ציפוי שוקולד וצ'ייסר שוקולד שמזריקים לבפנים. היא הייתה כל-כך טעימה והיא הכניסה לי מרץ ענק לקניות, וכך גם הסופגניה של לין- עם צ'ייסר דובדבנים. מאז שנכנס לנו המרץ הצלחנו לקנות. לין מצאה את העקבים השחורים שכל כך רצתה, ואני חנות אחריה מצאתי חולצה שחורה שחלקים ממנה שקופים וג'ינס בצבע ירוק זית, שידעתי שאני אתאים להם את המגפיים השחורות העדינות שלי. זה לא היה לבוש אני. ג'ינס כל-כך צמוד וחולצה שקופה? אבל זה היה מה שיגרום לג'וני לרצות לרקוד איתי.

ביום שישי בשעה תשע בערב סתיו ולין היו אצלי.

"איזה בית מהמם יש לך. אשכרה וילה בקיבוץ." אמרה סתיו והתפעלה מחדרי. "איזו ספה מושלמת!"

"הלוואי שהיה לי חדר ארונות!" קראה לין מחדר הארונות שלי. "ומקלחת בחדר!"

"תשמעו, זה לא כל החיים היה ככה." הייתי מוותרת על הוילה בשביל שכל החיים שלי היה לי בית רגיל ולא חצי הדירה הקודמת.

"איך אני לבושה?" יצאה לין מחדר הארונות. היא לבשה גרביונים וג'ינס קצר, וחולצה לבנה יפה, עם נעלי העקב החדשות. זה היה די סגנון הלבוש של הזברות, אבל על לין זה היה יפה. סתיו לבשה סריג וורוד ומתוק, ג'ינס שחור ונעלי עקב שחורות בסגנון של לין.

"מהמם," אמרתי. "תגידו, אני אהיה היחידה שבלי עקבים?" הבטתי במגפיים השחורות השטוחות שלי.

"מה זה משנה? תהיי מי שאת." אמרה סתיו.

אבל זה כן משנה. הרגשתי כאילו אני חייבת להיות מושלמת בשביל שג'וני יראה אותי נשית. אם הוא היה עם עופרי ארבעה חודשים סימן שהוא כן אוהב טיצים וחולצות בטן ובנות נשיות. איזה אישה אני אהיה אם אפילו במסיבה אני לא שמה עקבים?

הלכתי לחדר הארונות, שלפתי את נעלי הפלטפורמה השחורות שלי, אלה שהייתי הולכת איתם פעם ב- למועדונים. אלה שנראות בול כמו הנעליים שהזברות הולכות איתן לבית הספר.

החלפתי להן והבנות אמרו שזה נראה יותר טוב. כשירדנו למטה אמא ודורון אמרו שאנחנו נראות מעולה. אמא הסתכלה עלי כאילו השתנתי לגמרי, כאילו השחורה התל-אביבית שבי נעלמה לגמרי. אני חושבת שהיא שמחה שהיא נעלמה, היא אהבה אותי נורמלית.

"שכחתי להביא לך," אמרה לי סתיו כשהיינו בחוץ. "חשבתי היום בבית עלייך עם סיכה בשיער וחשבתי שאולי תרצי לראות איך תראי עם זה."

סתיו הוציאה מהתיק הקטן שלה סיכה ותפסה לי איתה את הפוני מאחורה.

"וואו!" קראה לין. "אני בעד פוני לצד, אבל רואים את כל הפנים שלך ורואים ככה הרבה יותר כמה שאת יפה!"

הבטתי במראה קטנה שהייתה לנו בחצר. באמת ראו לי את הפנים, והן נראו יפות באותו רגע. לא הרגשתי אני, עם הפלטפורמה והסיכה והחולצה השקופה, אבל אהבתי את זה, וקיוויתי שגם ג'וני יאהב.

הגענו למסיבה אחרי חמש דקות הליכה וישר התחלנו לרקוד.

"אני חושבת שאנחנו צריכות לשתות משהו!" צעקה לין, בכדי להתעלות על קול המוסיקה. הלכנו שלושתינו אל שולחן המשקאות ואחד מחבריו של שגיב שתיפקד בתור הברמן של הערב מזג לכל אחת מאיתנו שוט וודקה. שתינו שני שותים ואז מזגנו לעצמנו צ'ייסרים והלכנו לרקוד עם הכוסות ביד, וסיגריה ביד השנייה.

הרגשתי בהיי, הרגשתי הרגשה מושלמת. אהבתי לרקוד, ואהבתי להרגיש שאני נראית טוב. אהבתי את ההרגשה של האלכוהול זורם בתוכי, הייתי משוחררת, ושתיתי עוד שני צ'ייסרים, והייתי עוד יותר משוחררת. רקדתי ורקדתי, עד שפתאום קלטתי שלין וסתיו לא לידי. הסתובבתי לי קצת ברחבה וראיתי לראשונה בערב את ג'וני, רוקד עם כמה חברים. הגוף שלי רעד, התרגשתי, הלב פעם. הוצאתי סיגריה.

שגיב, שהיה ליד ג'וני דפק לו מרפק קטן בצלעות, כאילו מסמן לו שיש משהו לראות, וזו הייתי אני. ג'וני הביט בי, ואחרי שנייה הסיט את המבט.

הרגשתי רע. שתיתי עוד, עישנתי עוד, רקדתי עוד. מצאתי את סתיו, לין נעלמה איכשהו, אז רקדנו רק שתינו. בנים מהכיתה רקדנו איתנו, עם סתיו- נדב זה שיושב לידה ואיתי אלון. ילד חמוד מהכיתה. רקדנו די צמוד, ולא הפסקתי לצחוק. הרגשתי שאני נופלת מהרגליים ואם אני אזיז את ידיי מעורפו אני אפול לרצפה.

"סוואנה." שמעתי אותו אומר. "איזה מן שם זה סוואנה. את סוואנה בג'ננה!" הוא צחק כמו מטומטם ואני החלטתי שהוא מעצבן אותי, ובדיוק כשבאתי לזוז ג'וני בא וחטף אותי ממנו.

היד שלו אחזה בידי הימנית בחוזקה, אבל זה היה נעים, כי זו הייתי היד שלו, וזה היה המגע הראשון שהוא אי פעם נגע בי. הוא הוביל אותי במהרה ליציאה מהבית אל הרחוב.

"אווה!" צעקתי. הוא הרפה מהאחיזה, ולא אמר דבר. הוא ירד במדרגות המובילות לרחוב כל-כך מהר והרגשתי שאני הולכת ליפול מהשמיים.

"תגידי לי מה את חושבת לעצמך?!" הוא צעק, אף אחד לא שמע כי כולם היו במסיבה, חוץ משני זוגות שהתנשקו להם בחוץ.

"מה?" שאלתי, ושאפתי מהסיגריה. כשנשפתי עשן ג'וני חטף לי את הסיגריה מהיד וזרק אותה קילומטרים שלמים לצד ימין.

"מה אתה עושה?! זאת הייתה חצי סיגריה! נשארו לי רק עוד ארבע!" עם כסף או בלי כסף, אני תמיד אממן לעצמי את הסיגריות. דורון ואמא נוגדים עישון בחומרה רבה.

"את מעשנת, את שותה, את מתלבשת כמו זונה ורוקדת כמו זונה!" מתלבשת כמו זונה? אבל קניתי את הבגדים האלה כי חשבתי שזה מה שהוא אוהב. זה יותר צנוע ממה שהאקסית שלו לובשת.

הראש שלי הסתובב קצת, ונפלתי קצת על הקיר שמאחוריי, נותנת לו להחזיק אותי. ג'וני היה רחוק ממני.

"אני לא זונה."

"אם לא הייתי לוקח אותך מהחרמן הזה עוד היית מתנשקת איתו!" למה הוא לא מפסיק לצעוק?

"זכותי.." מלמלתי.

"מה זכותך? הרגע הגעת לקיבוץ. את יודעת איך שמועות מתפשטות פה מהר? את רוצה שככה כל הקיבוץ יגיד עלייך שאת זונה? שאת ילדה רעה שלא כדאי שהילדים שלהם יסתובבו איתה?"

לא קלטתי כלום ממה שהוא אמר לי, רק בהיתי בעיניים הירוקות המהממות שלו. השיער הקצת ארוך מתנופף לו, הסוודר החום הזה שעושה אותו כל-כך סקסי.

"מה?" שאלתי.

"מה יש לך? כמה שתית?" שאל, לפתע דואג, ומתקרב אלי.

"לא הרבה. אני צריכה סיגריה."

"די, סוואנה." זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתי אותו אומר את השם שלי. לפתע התעשתתי, כאילו לא הייתי יכולה להיות שיכורה כשהוא אומר דבר כזה, לא הייתי יכולה לדעת שמחר אני אשכח את זה. לא הייתי יכולה להרשות לעצמי להרגיש פספוס כזה בבוקר.

ג'וני אחז בידי ולקח אותי לשבת בספסל קרוב.

"את רועדת. קר לך," אמר והוריד את הסוודר החום הגדול. מתחתיו הייתה לו גופיה לבנה ארוכה, שהייתה נראית עליו כל-כך סקסית. אחרי כמה שניות שמתי לב שהסוודר עלי, ושאני בטח נראית כמו דוב חום.

"סליחה."

"על מה?"

"על איך שדיברתי בחווה. אתה לא מבין כמה הצטערתי על זה אחר-כך, לא הפסקתי לחשוב על זה." ואני בטח גם אצטער על המשפט הזה..

ג'וני צחקק, זאת הפעם הראשונה היום שראיתי על פניו חיוך.

"את שיכורונת." זה היה נשמע חמוד.

"אבל אני רצינית." צחקקתי, לא יודעת למה.

"למה התעצבנת עלי בכלל?"

"כי קראת לי ילדת סנטר..."

ג'וני לא היה מופתע.

"ידעתי שזה בגלל זה. אני לא מבין למה לקחת את זה כל-כך קשה."

"כי הרגשתי כאילו אתה מכליל אותי בקבוצה של בנות גבריות."

עכשיו הוא היה נראה מופתע.

"את?! גברית??"

"כן.. הרי עופרי הייתה חברה שלך, והבנות מהסנטר הן בדיוק ההפך ממנה, אז הגעתי למסקנה שאתה לא אוהב את בנות הסנטר והשוות אותי אליהן. לא שלא הייתי כזאת- אני באמת רבצתי בסנטר שעות. אני לא יודעת למה התעצבנתי על ההכללה הזאת, זה איכשהו הצליח לפגוע בי."

ג'וני זז ימינה בספסל, מתקרב אלי.

"סוואנה," שוב פעם רעדות עברו בגופי, "את הרבה, אבל הרבה, אבל הרבה יותר נשית ויותר יפה ויותר מקסימה מעופרי. ואת זה אני אומר רק מחמישה ימים של היכרות איתך, וכן- אני סופר."

חייכתי את החיוך הכי גדול שלי.

"ואני מצטער שנפגעת, אם הייתי יודע שהמשפט הזה נוגע בנקודה רגישה לא הייתי אומר אותו."

צחקתי. "אני מצטערת שאמרתי לך שתעזוב אותי. אני ממש לא רוצה שתעזוב."

ג'וני צחק צחוק ענק. "את בטח מחר ממש תצטערי שאת אומרת לי דברים כאלו."

"לא," אמרתי בפשטות. "אני אומרת את האמת, מה רע?"

"איזה עוד אמת יש לך?" שאל, מנסה להוציא ממני פרטים.

"יש בנינו ניצוץ." אמרתי והבטתי ישר לתוך עיניו.

הוא צחק, הפעם במבוכה, וזז טיפה אחורה. אני קצת קריפית.

"תתארי לי את הניצוץ."

"אתה יודע, שמרגישים משהו בין שני בני אדם עוד לפני שמכירים." הוא רק חייך.

שתיקה.

"אתה יודע על מה אני מדברת. גם אתה מרגיש את הניצוץ ואני יודעת את זה."

"וואלה?" צחקק. "מאיפה?"

"מ-" השתהתי ופתחתי את עיני. "שגיבוש!!!"

ג'וני לא הפסיק לצחוק.

"אני שונא כשבנות שותות, אבל את מצחיקה לא קטנה,"

"אני תמיד מצחיקה."

"ואת גם תמיד מריחה ככה מסיגריות?" שאל בגועל.

נתתי לו מכה קטנה ביד וחייכתי.

"אתה לא יודע איזה משפטים אומרים ולא אומרים לבנות!"

"או שפשוט אני אומר את האמת, כמוך." הוא שוב זז ימינה אליי.

"אז למה אתה מתקרב אם אני מסריחה?"

ג'וני קירב את אפו אל צווארי והסניף אותי.

"יש לך ריח מהמם, חוץ מהפה."

"אם לא הייתי שותה הייתי נעלבת." עשיתי פרצוף עצוב מוגזם.

הוא הסתכל ממש לתוך עיני, הלב שלי קפץ. הרגשתי את הניצוץ, את הזרם הענק הזה. הוא לא נגע בי בכלל, חוץ מהכתף שהתחככה לה קצת בכתף שלי. היד שלו אפילו לא הייתה על הירך שלי, ועדיין הרגשתי זרם מטורף רק מלהביט בו. הורדתי את עיניי מעיניו אל שפתיו. פעם ראשונה שראיתי אותן מקרבה כזו. הן היו קצת עבות וורודות ומזמינות, כאלו שרק מלהסתכל רואים שהן נעימות, כאלו שאי אפשר להפסיק לנשק. הסנפתי אוויר, והרחתי את הבושם הגברי המעולה שלו.

"אני יכול לעשות משהו?" הוא שאל, ואני הייתי בטוחה שהוא רוצה לנשק אותי. מזלי שלא עצמתי את עיניי ושרבבתי את שפתיי לנשיקה, כי הוא רק הוריד את הסיכה מהפוני שלי, וכמו את הסיגריה- זרק אותה לעזאזל.

"הרבה יותר יפה,"

"אממ.. אתה רומז שאני יותר יפה כשלא רואים לי חצי פנים?"

"לא," גיחך. "פשוט ככה את שונה מהפאקצות, ככה את את, את שראיתי בקפיטריה."

העברתי יד בפוני במבוכה קלה.

"מה גרם לך לקחת אותי ממנו? באמת הידיעה ששמועה שאני שרמוטה תתפשט בקיבוץ?"

"לא רק," אמר. "בוודאי שהשם שלך היה הדבר הראשון שעלה לי בראש כשראיתי אותך איתו, אבל האמת היא שלא רציתי להגיע למצב שאני אצטרך להילחם עלייך עם מישהו."

להילחם עלי? זאת אומרת שהוא.. הוא תכנן להתחיל איתי.

"למה שתלחם עלי?" שיחקתי את עצמי מטומטמת.

"אמרתי לך כבר כל מה שאני חושב עלייך. כמה שאת מקסימה בעיניי."

"זה גם מה שחשבת על עופרי?"

הוא זז שוב פעם שמאלה.

"לא."

"למה בכלל היית איתה? ולמה שתרצה אותי אם היא זה הסגנון שלך?"

"היא לא הסגנון שלי."

שתיקה.

עוד פעם הוא זז ימינה.

"לא הייתי צריכה להעלות את נושא עופרי?"

"לא, מה אכפת לי."
"אז למה שתקת?"

"אני שונא אותה, סוואנה. את לא מבינה כמה בעיות היא עשתה לי אחרי שנפרדתי ממנה. כל בת שדיברה איתי היא איימה עליה, כל יום היא הייתה מתקשרת אלי- עכשיו היא כבר הפחיתה. היא הייתה באה לים במיוחד ליד סוכת המציל שלי בשביל שאראה אותה בבגד ים, הייתה באה לחווה בימים שהייתי רוכב. היא ידעה את הלו"ז השבועי שלי ולפיו התנהלה. זה חירפן אותי, היא הרסה לי את כל החופש הגדול עם הסוטקריות שלה."

רציתי להגיד לו על מה שהיא אמרה לי היום בקפיטריה, אבל הרגשתי שרע לו לדבר על זה, ושהוא ממש יתעצבן אם אגיד משהו בנושא אז פשוט אמרתי :

"כנראה שהיא אהבה אותך יותר מידי."

"אם היא הייתה אוהבת אותי היא הייתה נותנת לי לחיות ולהיות מאושר. היא פשוט מנעה ממני כל טיפת הנאה של החופש."

"טוב, עוד מעט חופש חנוכה. תוכל להשלים פערים קצת," חייכתי.

"אני מקווה שתהיה לי מישהי נורמלית להשלים איתה פערים," הוא אמר, וזז עוד יותר ימינה. הידיים שלנו נגעו הרבה, ואיכשהו השתלבו ביניהם, ויצא מצב שהוא מלטף את ידי השמאלית.

"תלוי למה אתה קורא נורמלית.. ילדת סנטר זה נורמלי?" חייכתי.

"ילדת סנטר זה מושלם."

שתקנו, הנחתי את ראשי על כתפו. הצלחתי להאמין שהוא רוצה אותי. מאז ששגיב אמר לי שגם הוא הרגיש את הניצוץ לא יכולתי להאמין שהוא לא. או שסמכתי יותר מידי על המילה של שגיב, או שתמיד ידעתי שזה משהו שאף צד לא יכול לפספס, ופשוט הכחשתי את זה לעצמי כי הרמה שלו יותר גבוהה מהרמה שלי.

"לא אמרתי את כל הסיבות למה הרחקתי אותך ממנו." אמר ג'וני ואני התיישרתי. "קינאתי כמו שבחיים שלי לא קינאתי. הוא חיבק אותך בידיו לפני שאני הספקתי."

קמתי מהספסל והקמתי גם אותו, ונתתי לו חיבוק גדול, חיבוק שגם אני חיכיתי לו, וגם אני חשבתי עליו בלילה במיטה לפני שנרדמתי. הוא אשכרה רצה אותי כל הזמן שאני רציתי אותו.

"תרצי לחזור למסיבה?" שאל, ואני עניתי בחיוב. הורדתי את הסוודר שלו, כי בכל זאת אני אמורה להיות קצת נשית לפחות במסיבה עצמה.

כל שאר הערב רקדנו ביחד. ראיתי מזווית העין שלין בסדר, ושהיא רוקדת עם כמה בנות וכמה בנים. סתיו עדיין רקדה עם נדב מהכיתה, ואני לא הצלחתי לעזוב את ג'וני. היה כל-כך הרבה יותר מיוחד לרקוד איתו ולגעת בו, מאשר לרקוד עם ילד אקראי מהכיתה. עם ג'וני באמת נהנתי, ולא היה אכפת לי שאין לי כוס וודקה ביד או שאין לי סיגריה ביד.

ואז נשמע שיר רגוע ואיטי, סלואו. לא רקדתי סלואו מאז בת מצווה של חברה בכיתה ז', אבל אין כבר הרבה מה לדעת. להתחבק ולזוז קצת לפי הקצב האיטי.

הייתי בגג העולם, הייתי הכי מאושרת ברחבה, בקיבוץ, באיזור, בישראל, ביבשת. הבטתי בעיניו הירוקות, היינו כל-כך קרובים. הרגשתי איך חום גופו עובר אל חום גופי ואיך חום גופי עובר אל חום גופו. ידיו השריריות אחזו בגבי התחתון ונתנו לי הרגשה שמישהו מחזיק אותי גם אם אשבר, ואני אחזתי בעורפו בעדינות, ידי נוגעת קצת בשערו המושלם במרגש של צמר גפן. חייכנו אחד אל השנייה, והוא קירב אותי לחיבוק. ידיו מלטפות את גבי, ומוחי משדר אליהן דרישה שילטפו את כל גופי. היה לי מושלם, אבל רציתי יותר. רציתי את הדבר היחידי שכנראה לא הייתי יכולה לקבל- להישאר ככה לנצח, לא לזוז בחיים.

ובדיוק אז- המוסיקה פסקה, וכל הזוגות ברחבה התרחקו זה מזו, הסתכלו על הרמקולים וצעקו: "מה?!" "מה קורה פה?!" "מי כיבה את המוסיקה?"

ושם היא עמדה, ליד הרמקולים הגדולים, מחזיקה כבל מחובר לתקע ענק בידה הפיצית. עופרי, לבושה בשמלה מנצנצת ועקבים עשרים סנטימטר.

אבל היא לא מוזמנת!

"מה את עושה?!" שגיב צעק עליה. "עופי מפה, מי הזמין אותך?!"

עופרי הביטה בו במבט מאיים. "מי בכלל רוצה להיות במסיבה המעפנה שלך? באתי להגיד משהו לחברה קרובה מאוד, ואחר כך אני עפה למסיבה של מייקל לואיס."

עיוותתי את פרצופי והתקרבתי לג'וני, ובאותו הזמן הוא התקרב אלי- כאילו מגן עלי מעופרי המתקרבת לכיווני.

"את הולכת להצטער על כל היום הזה, חמודה. רק לפני שלושה ימים הזהרתי אותך. את גם משחקת עם האקס שלי וגם מפרה פקודה! את הולכת כל-כך להצטער, סוואנה זונה-נה."