פרק 5

כמה הייתי רוצה 

שלושת הימים האחורנים בבית הספר לפני חופשת חנוכה עברו במהרה. כל היום הייתי עם לין וסתיו, ועוד כמה חברות שלהן, ובהפסקות הייתי מרבה לבלות עם ג'וני. כשעופרי הייתה רואה אותנו רציתי להישרף באש הגיהנום- זה היה נשמע לי טוב יותר. המבטים הרצחניים האלו, האיומים שהייתה זורקת לי מפעם לפעם, העובדה שדי הרבה בנות לא דיברו איתי בגללה. אבל ידעתי שזה שווה את זה, יש לי את ג'וני. ולה אין.

ג'וני ציפה לראות את המשפחה שלי, ואילו אני בכלל לא שמחתי מכל העניין. חשבתי שזה מוקדם מידי. אנחנו בכלל לא חברים, אנחנו אפילו לא התנשקנו. האמת גם לא דמיינתי לעצמי שזה יגיע. אם הוא לא נישק אותי עד עכשיו אז למה שהוא ינשק אותי בכלל? ניסיתי כל הזמן להכניס לראש שלי שאנחנו גם לא נהיה זוג, אנחנו סתם ידידים.

ככל שהמפגש עם המשפחה שלי התקרב ככה התחלתי לפחד ממנו. מה אם ג'וני יחשוב שאנחנו מוזרים? יתעצבן שעדן מציקה כזאת? ומה אם גיא יבכה כל הזמן? ואמא ודורון יתנשקו לו מול הפרצוף?

ולמה אני כל-כך במתח? אחרי כמה ימים של חשיבה על הפחדים האלו התחלתי להבין שאני לא שיניתי לעצמי במוח את מוזרות המשפחה שלי. אנחנו כבר לא בדירה מכוערת שאי אפשר להביא אליה בנים. כבר אין את מי לשמוע רב כל הזמן. עכשיו המשפחה שלי נורמלית, כמו שתמיד רציתי. אז למה אני עדיין חוששת? למה לא קלטתי את זה עדיין?

"סוואנה!" צעקה לי אמא מהמטבח בשעה ששכבתי על הספה בסלון וצפיתי בתוכנית הפיג'מות. "מצלצלים בדלת, תפתחי."

אמא הכינה לביבות והייתה עסוקה, ואני קמתי מהספה, כולי מתוחה, ופתחתי את הדלת.

"שלום," בירך אותי ג'וני. שערו הארוך נעלם, ובמקומו היה שיער קצוץ, חום ויפה. אהבתי את הגלים הארוכים במקצת, אבל כשלא היה לו בקושי שיער הייתי יכולה לראות את פניו היפות הרבה יותר בבירור. הוא היה כל-כך יפה, בחיים לא ראיתי אותו יפה כל-כך. הוא החזיק בידו השמאלית שוקולדים של מרסי, ובידו הימנית חיבק אותי. הוא לבש ג'ינס לבן ארוך וסוודר גולף שחור. אני לבשתי בדיוק את אותו הסוודר רק בגזרה של נשים, וג'ינס כהה. הייתי יחפה, והוא נעל נעליים שחורות ואלגנטיות. הוא ממש השקיע! אהבתי את זה.

"הסתפרת!"

"כן," אמר והעביר יד בשיערו הקצר. "אהבת?"

"ממש יפה לך." חייכתי והכנסתי אותו פנימה, מהקור העז אל החימום הביתי. הייתה הרגשה גדולה של חנוכה. כמה דקות אחרי שהוא נכנס החל לרדת גשם, וכולנו התאספנו סביב שולחן האוכל. על השולחן ניצבו סופגניות קנויות ולביבות שאמא הכינה, חנוכיה שחורה די גדולה, חפיסת נרות וגפרורים.

דורון וג'וני חבשו כיפה, ודורון בירך על הנרות, ואחר כך נתן לי להדליק את השמש ולעדן את הנר כדי שלא תבכה.

"מעוז צור ישועתי, לך נאה לשבח, תיכון בית תפילתי, ושם תודה נזבח, לעת תכין מטבח, מצר המנבח. אז אגמור בשיר מזמור חנוכת המזבח!"

"כולם לאכול!" צעקה אמא בהתלהבות. חטפתי מיד את הסופגניה שתכננתי עליה מההתחלה. היא הייתה מצופה בשוקולד עם מילוי שוקולד, והיא נראיתה הכי טוב מכולן.

ג'וני לא אכל סופגנייה, אבל הוא אכל איזה שבע לביבות.

"הלביבות הכי טובות שאכלתי בחיים שלי!" אמר לאמא, וידעתי שהיא כבר התאהבה בו.

ישבנו קצת בסלון וג'וני שאל של מי המזוודות בכניסה.

"אנחנו טסים ללונדון לכבוד יום ההולדת של דפנה." אמר דורון. "רק שסוואנה החליטה להישאר פה לבד בבית הענק הזה."

"כן, סוואנה. רציתי להגיד לך שתזמיני כל הזמן חברות, אני מפחדת שתישארי פה לבד כל החופש."

לבד כל החופש...

כבר תכננתי לעצמי בראשי איך אני אהיה כאן עם ג'וני כל הזמן, כמה שהוא יבוא לישון אצלי! אני ממהרת, אפילו לא התנשקנו.

"מה את אומרת שנרשה לה לעשות מסיבה, דפנה?" דורון הציע לאמא, ואני ישר התלהבתי.

"מה פתאום מסיבה.." מלמלה אמא.

"מסיבת חנוכה," אמר דורון. איך הוא יכול ככה לסמוך עלי? זה הבית שלו! "אני מכיר את הילדים מהקיבוץ, הם לא מלכלכים ולא הורסים."

אמא לא שמחה מהרעיון, ודורון שיכנע אותה. הם הרשו לי להזמין שלושים ילדים.

"אני מת על המשפחה שלך!" אמר לי ג'וני כשנכנסנו לחדרי. "אמא שלך מבשלת מעולה, והיא כזו מצחיקה. ודורון כזה מגניב! הוא נתן לך לעשות מסיבה כשהוא לא קרוב אפילו לבית. וגיא כזה חמוד, בא לי לאכול אותו! ועדן, היא תהיה מהממת שתהיה גדולה. דומה לך שתי טיפות מים!"

"איך אני שמחה שאהבת אותם." נשכבתי על המיטה. "בדרך כלל אני לא מתגאה במשפחה שלי."

"כן," אמר כשישב על המיטה. "אני מבין למה את מתכוונת, גם לי לקח הרבה זמן להתרגל לזה שהמשפחה שלי נורמלית."

"יש לנו סיפור חיים ממש דומה." שלחתי אליו חיוך.

ג'וני עבר למצב שכיבה במיטתי. פתאום המיטה המהממת הזו, שהייתה הרבה יותר מהממת מהקודמת, נראיתה הרבה הרבה הרבה יותר מהממת מהמיטה הכי יפה ויקרה בעולם. ג'וני גרם לכל דבר פשוט להיראות מושלם.

"את אוהבת את קוקי לבנה?" שאל לפתע ג'וני. לא חשבתי שהרבה מכירים את הלהקה הזאת, אבל אני מאוד אהבתי אותה.

"בטח. הייתי בכמה הופעות שלהם ברמת-השרון."

"כן, הם משם. גם אני הייתי בשתי הופעות שלהם, והם מופיעים היום ליד הים. זאת הולכת להיות הופעה גדולה, הרבה מבית הספר הולכים. קיבלתי שני כרטיסים חינם כי עזרתי לארגן את מסיבת חנוכה של כיתות א'. תרצי ללכת?"

"בטח! וואו, גדול! אני חולת הופעות."

"אני שמח לשמח אותך." אמר והושיט את ידו הימנית לגעת בידי השמאלית.

"למה לא הודעת לי קודם?"

"כי זה לא היה כל-כך חשוב לי. יותר היה חשוב לי להכיר את המשפחה שלך אז רציתי שזה יקרה לפני שאני אכיר אותך יותר טוב."

יכיר אותי יותר טוב? כלומר.. יכיר את השפתיים שלי?

אחרי חצי שעה בערך ששכבנו במיטתי, דיברנו וצחקנו, התחלתי להתארגן להופעה. ג'וני בחר לי בגדים. לבשתי גרביון שחור, מכנס שחור קצר, סוודר בז' גדול והדוקטור מרטינס. איפרתי את עיניי בצבע שחור והייתי מוכנה.

"את נראית ממש יפה," החמיא ג'וני. חייכתי חיוך גדול, ירדנו למטה, ג'וני אמר שלום לכולם ויצאנו מהבית. נכנסנו למכונית וג'וני התחיל לנהוג לכיוון הים. היינו יכולים ללכת ברגל, אבל ג'וני אמר שזה לא החוף של "גלים", אז יהיה בעיה להיכנס לשם ברגל. הרגשתי שאני מגניבה שאני יוצאת עם מישהו מהשמינית שיש לו רישיון. אף פעם לא יצאתי עם מישהו כל-כך בוגר. גם באופי וגם בגיל.

כל הדרך להופעה, גם באוטו וגם כשהלכנו ברגל על החול, לא הוצאתי מראשי את המחשבה למה הוא עוד לא נישק אותי. אפילו לא הרהרתי, כי לא עלו במוחי רעיונות למה הוא לא רוצה. הוא אמר שהוא רצה להכיר את המשפחה שלי קודם, אז למה הוא לא נישק אותי כשהיינו במיטתי? בדרך כלל הייתי מהרהרת שהוא לא מנשק אותי כי אני מכוערת, אבל הוא אמר לפני כמה דקות הוא אמר לי שאני נראית ממש יפה. אז מה הקטע שלו?! אם היום הוא לא מנשק אותי אני משתגעת! נמאס לי כבר להסתכל על השפתיים האלה ולרצות למות שעוד לא נגעתי בהן.

טוב, סוואנה, שג'וני לא יחשוב שאת מוזרה- תתחילי לחייך וליהנות מההופעה.

ההופעה כנראה התחילה ממזמן, היו שם כבר איזה אלף אנשים והנגנים היו בשיא שלהם. פשוט ראו שזאת לא תחילת ההופעה. ג'וני הפסיד חצי הופעה בשביל להיות עם המשפחה שלי.

ברקע נשמע השיר "יורה לכל הכיוונים", ושנינו רקדנו ושרנו וצרחנו וצחקנו והתחבקנו. זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתי בהופעה רק עם בן אחד, או אפילו רק עם אדם אחד. הייתי בכל-כך הרבה הופעות אבל תמיד הייתי עם לפחות עשרה חברים.

היה דווקא נחמד להיות עם אדם אחד.

ועוד אדם כמו ג'וני.

"לאאאא!!!" שר ג'וני. "אני לא מפחדדד!!!!!"

צחקתי וחיבקתי אותו חזק, ואז הבטתי מעלה, וראיתי כמה שאנחנו קרובים, הרגשתי את הנשימות שלו, ואז הוא זז.

לא התרגשתי, והמשכתי ליהנות מההופעה ומהיותי בחברתו של ג'וני.

השיר שעכשיו התנגן היה השיר האהוב עלי שלהם, "כמה הייתי רוצה".

"כמה הייתי רוצה, "שרנו ביחד. "שתשלחי לי הודעה עכשיו. יושב פה בבית ומחכה ושום דבר לא קורה בכלל! למה זה צריך להיות כזה קשה? פשוט תגידי כן או לא כוסעמק!"

צחקנו ממש. הייתה שם אווירה כל-כך טובה, תהיתי למה לין וסתיו לא באו לכאן אם הרבה מבית הספר באו.

"יואו!" צעקתי. "כל-כך כיף פה!"

"אני שמח שאת נהנית, את לא יודעת כמה החיוך שלך עושה לי טוב." ג'וני הביט בי. מעבר למוזיקה הרועשת ומעבר לנערים המתפרעים, ראיתי את העיניים הטובות האלו, את המבט המלטף והאוהב. ככה בתוך כל ההמולה.

"ישבנו מול נרות על חוף הים," שר ג'וני והצביע על שורה של נרות על החוף. "שתינו בירה מכוסות מפלסטיק."

"יואו!" קראתי. "איך בא לי בירה!"

"לא, סוואנה. את לא שותה יותר!"

"כולה בירה," אמרתי והלכתי ממנו אל עבר דוכן די גדול שמכרו שם בירות. קניתי שתי כוסות ודחפתי לו אחת.

"בירה בים זה הדבר הכי כיף בעולם, תפסיק להיות יאכנה."

ג'וני חייך, גלגל את עיניו ושתה מהבירה.

"לא מבין מה את מוצאת בזה, לא טעים." ג'וני נראה די נגעל אבל המשיך לשתות, כאילו בשביל לעשות את הדברים שאני אוהבת.

"נו, זה מתאים לשיר. וזה טעם נרכש."

"הכל בשבילך."

פתאום בלהט הרגע עלתה לי בראש המילה סיגריה. ונזכרתי שבתיק השחור הקטן שעלי עכשיו יש לי קופסאת מרלבורו, ויש שם סיגריה אחת. סיגריה אחת שחייבת עכשיו להיות בפה שלי.

נתפסתי מיד על שתי המילים שאמר.

"אז.." מלמלתי והעברתי אצבע על חזהו, כי זה מה שכל הבנות עושות בסרטים כשהן רוצות להשיג משהו.

"אז אולי אני אעשן עכשיו..?"

"לא!"

"נו, ג'וני."

"לא! ממש לא!"

"בבקשה, יש לי רק סיגריה אחת. אני מעשנת אותה ואז אני לא מעשנת יותר." ממש.

"לא, סוואנה. את יודעת איזה לא בריא זה?"

"אני יודעת, אבל אתה יודע איזה יקר זה? לא זורקים סיגריות."

ג'וני הביט בי במבט עצוב, הייתי יכולה לקרוא בדיוק מה עובר לו בראש- למה היא עושה את זה?

"טוב. אני לא אמא שלך.. את יכולה לעשות מה שבא לך."

ואז הבנתי.

למה הוא לא נישק אותי במסיבה? כי עישנתי איזה שמונים סיגריות.

למה הוא לא נישק אותי בכל הימים האלו בבית הספר שהיינו דביקים? כי עישנתי.

כל פעם שהייתה לנו הזדמנות די רומנטית להתנשק הוא נמנע ממנה כי אני עישנתי. הוא לא רצה להגיד לי לא לעשן בשביל שאני לא אעיף אותו ממני, הוא פשוט סיכם עם עצמו שהוא ינשק אותי כשאני אפסיק עם הסיגריות.

הוצאתי את הקופסא הלבנה מהתיק, בוהה ברצפה, עדיין המומה מהתגלית שלי.

"קח," אמרתי לנער שהכתי בו עם הקופסא.

הוא פתח את הקופסא, ראה את הסיגריה, צעק: יש, תודה! , ולקח אותה ממני. לקח ממני את כל מה שג'וני נמנע ממנו. עכשיו ידעתי מה עבר לו בראש מקודם כשחשבתי שאני קוראת אותו. עבר לו : אוף, דווקא רציתי לנשק אותה היום.

"את בסדר?" שאל ג'וני.

"אף פעם לא היה טוב יותר," חייכתי חיוך קלוש.

לעומתי, ג'וני חייך חיוך ענק. "למה נתת לו את הקופסא?"
"אפשר להגיד שהבנתי משהו." החיוך שלי גדל במקצת.

"אני שמח שהבנת את זה." הוא לא התכוון לעניין הנשיקות, הוא התכוון לעניין הבריאות. אני בטוחה שהוא לא ניסה לגרום לי להפסיק לעשן בצורה הזאת, והוא בטח גם לא יאמין לי שבגלל זה אני מפסיקה. הוא חושב שאני לא רוצה לעשן כי זה לא בריא.

ג'וני חיבק אותי חיבוק קטן וחמים, הביט בי, חייך וחיבק שוב.

התחיל להתנגן השיר "משלים עוד סיבוב", השיר שסוגר את ההופעה. זה היה שיר רגוע ושקט.

הזמר שר: "נמאס לי שאני לא מפסיק לחשוב עלייך," וג'וני אמר לי: "אני באמת לא מפסיק לחשוב עלייך.."

שתקנו ורקדנו באיטיות למשמע השיר. סנטרו נגע בשערותיי ואני חיבקתי את מותניו. היה שם קר, למרות שהשתוללנו ולמרות הסוודר. רק החיבוק של ג'וני הצליח לחמם אותי, והמחשבה שבאמת אכפת לו ממני. בהתחלה הייתי המומה והרגשתי שלא מספיק חשוב לו לנשק אותי אם מה שמפריע לו זה הריח, אבל עכשיו כבר חשבתי שזה חמוד ושרק אכפת לו מהבריאות שלי. הרגשתי שהוא דואג לי, כמו שאף אחד לא דאג לי.

"מעכשיו זה השיר שלנו," אמרתי לו והבטתי בו.

"זה שיר על פרידה, אבל זה השיר שלנו," אמר והעביר את ידו מגבי אל לחיי הימנית. היינו עכשיו יותר קרובים מתמיד. אם חשבתי שהשפתיים שלו קרובות אלי כששכבנו במיטה- טעיתי. ואם חשבתי שאנחנו קרובים מקודם כשהוא זז- טעיתי.

אולי אני מסריחה עוד מהצהריים כשעישנתי? לא, התקלחתי וצחצחתי שיניים וזה היה לפני שעות.

הרהרתי אם אולי הייתי צריכה לשים מסטיק בפה, אבל באמצע ההרהורים הוא כבר היה קרוב מכדי שאוכל לחשוב על משהו. הנשימות שלו היו הדבר הכי חם ונעים שהרגשתי בזמן האחרון, השפתיים שלו- שעוד לא נגעו בי גרמו לי להרגיש חשמל בכל הגוף, פרפרים בבטן, פעימות לב, התכווצויות לב. בחיים לא אוכל לתאר את כל מה שעבר לי בגוף כשהיינו ככה בעשר השניות האלו. הידיים שלי עלו אוטומטית אל העורף שלו, וקירבתי אותו עוד קצת אלי. הוא הצמיד את שפתיו אל שפתיי בעדינות, ליטף את הפנים שלי, נישק באהבה את שפתי העליונה, ואני נישקתי את שפתו התחתונה. היא הייתה עבה ונעימה בדיוק כמו שנראיתה, היא הייתה טעימה ומתוקה בדיוק כמו שנראיתה, היא הייתה הדבר הכי מושלם שגופי הרגיש אי פעם. התנשקנו ככה באיטיות בערך שתי דקות. הרגשתי שאני לא רוצה לעזוב אותן בחיים. הידיים שלו עברו ללטף את מותניי ואת גבי, והרגשתי כאילו הוא תכף יקרע ממני את הבגדים. לא היה אכפת לי.

ג'וני התנתק ממני באיטיות.

"את מושלמת."

"זה היה הדבר הכי כיף שעשיתי." הרגשתי בנוח להגיד לו כל מה שעלה לי בראש.

"את הדבר הכי נעים שהרגשתי." כנראה שגם הוא.

חייכנו.

ואז כל זכר למוזיקה נפסק, וכולם התחילו להתפזר מהרחבה. אנחנו נשארנו עומדים מחובקים עוד כמה רגעים ולאחר מכן חזרנו לרכב שלו.

"איך בא לך לסגור את הערב?" שאל, ואני שמחתי שהוא לא מחזיר אותי עוד הביתה. הבנתי שהוא כנראה תכנן את זה שנמשיך מפה למקום אחר ובגלל זה הביא איתו את המכונית.

"אני גוועת." אמרתי, ואז נזכרתי שאכלתי סופגניה, אבל עדיין הייתי רעבה מאוד.

"גם אני!" קרא בהתלהבות. "תשמעי, אני האדם הכי רעב שקיים. אני יכול לאכול בכמויות שלא תאמיני."

"בוא נבדוק את זה," חייכתי, ונסענו למסעדת המבורגרים טובה בנהריה.

אני התלבטתי אם אני אוכלת בדרך כלל המבורגר של מאה גרם או מאתיים, והוא אמר לי שמאה יספיק לי. הבנתי שהוא ממש מבין באוכל, ותהיתי לעצמי אם הוא בא לפה גם עם עופרי וגם היא הזמינה מאה גרם.

אז הזמנתי המבורגר מאה גרם וצ'יפס, והוא הזמין המבורגר חמש-מאות גרם וצ'יפס.

"אין מצב שתאכל הכל! זה עצום!"

"חכי ותראי."

התחלנו לאכול את ההמבורגרים. שלו היה פי חמישה משלי, הוא היה עצום. בחיים לא ראיתי המבורגר כל-כך גדול, אבל כנראה שהרבה אוכלים כאלו. סיימנו אותם בערך באותו הזמן, והוא לא נראה מפוצץ בכלל.

"לאן כל זה מגיע?!" שאלתי בתדהמה.

"ועוד אכלתי לביבות לפני," צחקק. "זה פשוט מבנה הגוף שלי. אני יכול לאכול כמה שרק בא לי ולא להשמין."

"אבל אתה גם עושה מלא ספורט. גולש, רוכב על סוסים."

"אני גם רץ המון," הוסיף בחיוך.

"אולי כדאי שאני אתחיל לעשות ספורט, להוריד את כל השומן הזה."

"איזה שומן בראש שלך?" שאל בזמן שדחפתי לפי מלא צ'יפסים מלאים בקטשופ. "הגוף שלך מושלם."

הרמתי גבה.

"זאת אומרת, לא ראיתי את הגוף שלך. כאילו, לא הסתכלתי. וגם לא ניסיתי לדמיין אותו בלי בגדים.."

צחקתי בקול גדול. "ניסית לדמיין אותי בלי בגדים?"

"אויש, נו. את לא ניסית לדמיין אותי?"

בזה הוא צודק.

שתקתי והכנסתי לפי עוד צ'יפסים, והוא כבר סיים את שלו.

"תרצי קינוח?" שאל בחיוך.

"איזה קינוח, התפוצצתי." נשכבתי לאחור בכיסא, מרגישה איך בטני התנפחה, אבל לא היה לי אכפת. ידעתי שג'וני יאהב אותי בכל מצב, ידעתי שהוא באמת אהב את האופי שלי.

ואז נזכרתי שהתנשקנו, ואושר הציף את כולי, וחיוך ענק עלה על שפתיי.