אז מאז אחותי גדלה מספיק בשביל לספוג מידע(שזה קרה בערך בגיל 3)אני מתחפש לסנטה,פורץ הביתה ב31 לדצמבר(כי אנחנו רוסים קומוניסטים וחוגגים את הניו יירס ולא את הכריסמס),מכריח אותה לשיר לי שיר דבילי,בתמורה משליך עליה את המתנה שהיא צפתה לה ואז מנופפף לשלום ובורח דרל דלת הכניסה.
מחזה חולה ביותר הייתי אומר.
אז השנה החלטתי להיות סנטה לא רק בשביל אחותי,אמנם ללא כל עניין התחפושת אבל סנטה.
אתמול נסעתי למקום שבו 70% מהחברים שלי גרים(זאת אומרת שבע איש מתוך 10)ועשיתי סבב מתנות עם ברכות,לא היה לי תקציב אז קניתי לכל אחד משהו סמלי שאמור לעשות טוב על הלב,מאז אתמול אף אחד לא עונה לי.
אני עד כדי כך מלחיץ?
עיזבו את זה שבאתי ודברתי עם אנשים שאני לא בקשר איתם כי הייתי חייב לסגור מעגל ולהתחיל את השנה בדף חדש.
אבל אלו שאני כן בקשר,מה עשיתי שהם מסננים אותי?
טוב נו,אסור להיות טוב לאנשים או משהו.
או שאני באמת עד כדי כך פריק וכתבתי בברכות המזדיינות האלו דברים כלכך מלחצים שפשוט צריך לברוח ממני.
הכל כלכך מעורפל לי,אני זוכר ששכבתי על המיטה ובכיתי.
זה לא היה בכי רגיל,אלו היו יבבות של ממש,בכיתי אולי שעה וזה המון זמן לבכות.
קמתי עצבני מהמיטה וחיפשתי סיגריה,מדי פעם יוצא שאני מחביא סיגריה באחת המגרות בארון הבגדים שלי.
הסיגריה שכלכך קוותי למצוא לא הייתה שם.
מאז אותו רגע הכל נהיה כל-כך מעורפל,אני זוכר שהרצתי בראש צרחות,המון צרחות,תמונות יפות,אותן תמונות שאני תמיד מריץ בראש,תמונות אופטימיות למדי מלוות בהמוני צרחות.
לרגע חזרתי למציאות הכל הפוך הארון שבור למחצה,המגירות וכל התכולה הפוכות,הבגדים מעליהם ואני בעיינים בוכיות ממש ממשיך להרוס.
שוב,הכל מעורפל אותן תמונות,אותן צרחות,שוב מציאות,אמא עומדת בדלת החדר במבט תוהה אני מקיא חצאי מילים לא מובנות לאוויר,אמא טורקת את הדלת.
בבוקר קמתי כמעט ללא שמץ של מושג למה שקרה באותו הלילה,שרוי על ערימת בגדים ומגירה.
באתי לאמא ושאלתי אם לא פגעתי באף אחד,היא אמרה שלא אבל היא דואגת.
היא קבעה לי תור לפסיכיאטר המתוסבך שלי ואמרה שאלך מחר וייהי מה,היא דואגת.
פחדתי ללכת לבד,פחדתי לגבי ההחלטה שלו.
דחיתי לחודש מהיום בתקווה שעד אז אדע אם להיות אמיתי או לייפיף את המציאות,בשביל לצאת משם ללא הפניות ומרשמים.
אחרי אותו לילה כמעט שום דבר לא השתנה.
אני עדיין מרגיש שאני שוקע בחרא שלי פשוט באווירה יותר אופטימית,יותר רגוע,פחות אבודה.
וסה"כ להרגיש שוב בסדר מבפנים זה נחמד.
השנה החדשה מתקרבת,והחלטתי להכין משהו סימבלו לאנשים היקרים ללבי,גם אלו שאני כבר לא בקשר איתם.
אחת שאלה אותי מה הקטע,האמת שאני עצמי לא יודע מה הקטע ככל הנראה כי הם עדיין יקרים לי ויהי מה ואני רוצה לאחל להם כל טוב,להגיד תודה על רגעים של אושר שאותם אנשים לקחו בהם חלק.
פשוט להעלות להם חיוך על הפנים ללא כל צורך בתודה,או הבעת חיבה.
בכל מקרה,יהיה טוב ושתהיה לכולם שנה אזרחית מלאה בהזקים קטנים של אושר,מלאה באהבה ופשוט שיהיה טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
