"אילו היה את מי לשתף כרגע הייתי משתף,למרות שיש את מי פשוט אין איך,אז אשפוך הכל לכאן.
רגלי כאובות,אבל מדהים,מדהים,מדהים!!
הלילה שייך לי,לתנועה העמוסה בכביש המהיר ולברווזים, 'פאקינג' ראיתי ברווזים סתם כך מתעופפים להם בשמי הארץ החשוכים משמיעים להם 'גע גע' בקולי קולות.
התהלכתי לי בכביש המהיר מרחף לי בעולם משלי עד שהחלטתי להעצר בשולי הכביש ולהביט מטה כלפי פסי הרכבת,הם הפנטו אותי,הזדחלו להם לעבר 'האין סוף',החלטתי לרדת בעקבותם,נכנסתי לתוך סבך שיחים יבש על גבי אדמה מלאה בשקעים ובצליעה,כשבעודי מתמוטט בכל רגע,מדלג לעבר המטרה בנחישות רבה הגעתי לקרקע מוצקה,נעמדתי במקומי והבחנתי במן מנהרה אשר משמשת ככל הנראה כחלק ממסול פסי הרכבת,לא התאפקתי,החשכה שאבה אותי פנימה.
נכנסתי,שקט מופתי.
ריסוסי גרפיטי מדהימים בכל עבר,חרקים קטנים ומשונים מזדחלים להם משום מקום,חוצים אחד על פני השני נושאים ברכת שלום וממשכים הלאה,כולי תדהמה,התפאלות וכך גם אני המשכתי לדרכי.
בעודי ממשיך להתקדם לעבר מטרה בלתי מוסברת,כאדיוט מושלם מדלג לתמימותי בין פסי הרכבת הבנתי שבסופו של יום לא אמצא מוצא,שני צידי הדרך מוקפות חומה וסורגים אשר נראו לי כחומות ארמון נכון לאותו הרגע,בפתאומיות רבה אחר הליכה מייאשת של לפחות כ10 דקות מצאתי פתח יצאה מוזר המוביל אותי לאמצע כביש מהיר,הבעיה היחידה הייתה החור הענקי שתקוע ביני לבין "החופש",כמובן שהיני מקצין את המצב,אבל הריגוש הוא בלתי מוסבר ולכן כך גם צורת הביטוי.
עברתי בקושי רב את החור המוזר הזה שמוביל כביכול לעוד מנהרה תת קרקעית שנמצאת מתחת לפסי הרכבת ורצתי כמו מטורף לצידו השני של הכביש בתקווה שלא להדרס.
כשהבנתי שאני לא בנתיב שרצתי להמצא בו מההתחלה ראיתי מן גשר מוזר הממוקם מעל כל הכבישים והמסילות,טיפסתי עליו.
הנוף היה מדהים.
לא הייתה לי מצלמה וחבל,ציירתי סקצ' מזורז אבל זה לא שווה כמו הדבר האמיתי
לסיכום מדהים מדהים מדהים!"
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
