קשקושי פילוסופיה נכחדת

לישראל יש בעיה חמורה. ישראל תמיד מחפשת מי שונא אותה. זה מהלך חכם, לחשוב בדיוק מי ידידי ישראל ומי אויבי ישראל, כל מדינה צריכה לדעת מי בעדה ומי נגדה. בכללי, כל אדם צריך להיות מודע לעובדה הזאת. אבל ישראל כל הזמן בוכה שכולם שונאים אותה. 

ישראל לא יכולה לעמוד, לצעוק לקרי שכולם מתאכזרים לישראל, להגיד בתור אמת טהורה ויפהפה את הפליטה שת שגרירת האו''ם לגבי ההתנכלות לישראל, וברגע שמישהו תומך בהם (כרגע, הדוגמא היא צרפת), יש שצף של ביקורות, כאילו אנחנו מאהב היסטרית שלא מסופקת מכך שלגבר שלנו יש אישה של ממש. 

למה ישראל מתנהגת בכזאת טיפשות? כלומר, כל הכבוד על מעצמת ההיי-טק, כל הכבוד לכך שיהודים זוכים בפרסי נובל (הם אף פעם לא גרים בישראל, אבל תמיד יש כאילו לישראל חלק מהזכייה. ישראל מתעקשים מאוד חזק שיש הבדל הדוק ובלתי נפרד בין כל יהודי לישראל, שזאת טעות), כל הכבוד על ירושלים, כל הכבוד על מוסדות ההשכלה, אבל אי אפשר להתנהג כמו מעצמה. 

בדיוק עכשיו ישראל נכנסה לסכסוך עם סין, לגבי חשבון בנק של איזה מוסלמי אלים (בהחלט מצרך נדיר). בשביל מה להיכנס לסכסוך עם סין? אנחנו צריכים ללקק לסין את הכפות רגליים ולהתחיל ללמוד סינים בשביל לעשות איתם עסקים, ושהשמשמנים המלוכסנים האלו יהיה בעדנו. בעיקר לפני הסכם עם איראן, כשאנחנו צריכים שכל אחד יהיה בעדנו, לפחות מישהו אחד אחראי. אוקיי, קיבלו את צרפת. צרפת זאת בחירה לא מושלמת, אבל זה יותר טוב מזה שכולם יראו בביבי זבוב שמזמזם ומפריע להם ללטף אחד את השני. אז הכתבה היחידה שאני אראה לגבי העניין היא כמה צרפת היא קקה, ארץ הצפרעים, ארץ הבגטים, וכל ביטויים מזלזלים שהם לגבי תרבות צרפת. זה מעניין, שישראל, מדינה שעצם קיומה וקיום אנשיה מטריד חלק נכבד מהאוכלוסיה העולמית, מאפשרת לעצמה להתפנק בבני ברית. אני מבין שאלו לא ארה"ב הגדולים והמנצנצים בעצמתם, אבל יש לזכור שארה''ב לא שופעת חם ואהבה לישראל, אלא פשוט כמויות אדירות של יהודים שמחזיקים תעשיות שלמות. כאן בהחלט אפשר לראות את ההקשר בין היהודים לבין ישראל, לא משנה האם הם גרים בישראל או לא. ארה''ב לא אוהבת אותנו, אין מה לאהוב בנו. כמו שאין מה לאהוב בכל עם שהוא. אף אחד לא נלחם למען הזר, אבל אף אחד לא נמצא בצד של מישהו מתוך איזשהי זיקה ועקרוניתיות. גם לצרפת עכשיו יש את האינטרסים שלה עם ערב הסעודית, וזה בסדר. זאת פוליטיקה, זה העולם, ואני בספק אם את החלק הזה אפשר לשנות עם כמות בני האדם שיש בעולם. כך שצריכים ללטף, כמו שהרגע מלטפים את האיראנים, כל מקום שנבחר (בהתאם לדרישותינו מאותה בת ברית) לצרפת היקרה, או לאנגליה היקרה, או לגרמניה, ארה"ב, ירדן, מצרים, קונגו. מי שתרצו, זה לא משנה. כל מדינה שתומכת בנו היא עוד עסקים, עוד תיירות, עם תמיכה, גם אם היא מזערית, היא תשפיע על משהו, וכשיהיו הרבה משהו-אים קטנים, זה ישפיע על מדינה שמנה כלשהי. אבל יהודים ככלל, וישראלים בפרט, מחפשים את החלק המסכן שלהם בהיסטוריה. והחלק המסכן שלהם בלתי ניתן לערעור, אבל הוזלנו את נושא השואה מספיק, לא כך? וגם לא למדנו ממנה דבר על שנאה, קבלת האחר או שלום ( ''נו מתי כבר תהיה שואה לערבים'' היא משפט מפוץ למדי בשיח הישראלי), למדנו רק שמגיע לנו הכל. זה גם ישראלי מאוד, באספקט הרע ביותר של ישראלי. להתלונן, לדרוש, לעשות צומי. הכתבה הזאת שקראתי גם זלזלה בתרבות הצרפתית בין השורות, גם זלזלה בעזרה שצרפת מגישה לנו ברמה האישית בין מדינות, וגם לא פתחה בפני אף אחד דלת חדשה. אין לה שום השפעה, ואני לא מבין את מטרתה. להוכיח שבסופו של דבר אנחנו לבד? כמובן שאנחנו לבד. כשנהיה מצבר אינטרסים למדינה כזאת או אחרת (כמו ארה''ב, למשל) אז הם יהיו לטובתנו. ברגע שלא יתאים להם, הם יגידו לנו שיהיה בסדר וילכו. כמו קרי, ממש עכשיו. וזה בסדר, וזה הגיוני, וככה זה. 

ישראל חייבת להפסיק לחפש מי שונא אותה, מי נרתע ממנה, מי לא שווה אותה. זה נהפך לחלק מהאתוס הישראלי - השנאה. והכי נוראי כשאתה מחפש מי שונא אותך בכוח. הולנד הגיע עכשיו בשביל להתחנף - תתנו לו. תהיו חכמים יותר, במקום להופיע פעם אחר פעם בדמות הפולנייה הממורמרת, שכולם לא מקשיבים בדיוק לדעותיה שלה, ואומרים לה שאין צורך בסוודר בקיץ.