קשקושי פילוסופיה נכחדת

הגישה שלי לבעלי חיים השתנתה פלאות מהרגע שהתחלתי להתעניין בסובב אותי ברמת ההשכלה. האינטליגנציה הריגשית שלי לחי התפתחה וזינקה פלאים, ובתור אדם שהוגדר בתור "בסדר גמור עם בעלי חיים, אבל לא מעבר לזה", הפכתי לאוהב חיות מצוי. אמנם עדיין יש לי קצת בעיה עם כלבים שמתנפלים עלי ומתחילים ללקק אותי, אבל מלבד זה, התחלתי להתעניין בעולם החי באובססיה קרירה. 

בכל נושא ודיון, יכולתי לתת דוגמא מעולם החי. כשמצאתי את עצמי מתדיין עם אדם זה או אחר על נושאים חברתיים ופילוסופיה שמדברת על החיים במהותם, דוגמאות אלו התבררו כשימושיות מאוד. מלבד עצם השיכנוע והרחבת האופקים, מצאתי את עצמי מאמין בדבריי. זה לא שאני בדר''כ לא מאמין למה שאני אומר, אבל בעלי חיים הרגישו לי כמו הפתרון. אני שואל אינספור שאלות, וכשאני לא אני משתדל לפתוח את הראש שלי ולחשוב על שאלות בכל זאת, ותוך כדי השנה האחרונה התחוללה בי מהפכת רגש סמויה אף מעיני. אני לא יודע למה אני מאמין כל כך לעולם החי, אני אפילו לא באמת אוהד את ההיגיון האכזרי שלו, ואמנם - אני ידוע במאמצים חברתיים אישיים למען שימור החי והסביבה, ואני מקווה להתפתח אחרי השירות הלאומי לפעולות חברתיות נרחבות יותר. 

הבנתי את המהפכה הריגשית הסמויה הזו לחי כשחזרתי הביתה, לפני כמה חודשים, מהשירות הלאומי. הייתי עצבני ורגוז כבדר''כ, מתמרמר על התפקיד הארור (שהבאתי על עצמי, כך שאני לא יכול לאפשר לעצמי להתלונן באמת). היה לי כאב ראש, והשמיעה שלי מתחילה להתערער קצת בגלל מנהג שמיעת מוסיקה חזקה מדי, והורדתי את האוזניות. הורדת אוזניות באמצע ההליכה ברחוב היא פעולה מוזרה ולא אופיינית לי, המשתעמם בקלות מהליכה פשוטה. אבל בכל זאת הורדתי אותן, והסתכלתי על הדרך, האזנתי לצלילים הרגילים שאתה נתקל בהם בערים. ואז ראיתי ציפור. הציפור הזאת הייתה חומה, לא צבעונית ומרהיבת עין. היא הייתה קטנה, והיא ישבה על עץ. היא התרוממה בכנפיה, והייתה שלומיאלית מעט. אולי היא הייתה ציפור צעירה שעדיין לא למדה לחלוטין איך לעוף, אבל הסיבה לשלומיאליות המקסימה שלה לא עניינה אותי. הציפור הזאת מילאה אותי תחושת אושר קלה, חמימות נפלאה ושלווה אמיתית. הציפור הקטנה והשלומיאלית הזאת הרגיעה אותי כמו שאף בן אדם לא הצליח. 

המטלה הכתובה בפסיכומטרי (אוי) הייתה לכתוב האם אני בעד גני חיות. כתבתי שאני בעד גני חיות. דבר נוסף - אנשים תמיד בטוחים שאני צמחוני. ובכן, אני לא צמחוני. אנשים ששקועים איתי בשיחה בטוחים שאני חושב שלקחת חית מחמד זה לשעבד אותה, וגם זאת איננה דעתי. 

אני בעד גני חיות מכמה סיבות עיקריות:

1. אלו כמו חיות מחמד. ברגע שמדובר בתנאים טובים, ולא כלוב שבנוי מטר על מטר, אלא מקום שמספק לחיה את השטח שהיא צריכה - החיה מתקיימת בתנאים מצויינים. שום דבר לא מאיים עליה או מסכן אותה, היא לא צריכה אפילו להשיג לעצמה אוכל. היא פשוט חיה. לנו זה נשמע נוראי, אבל לחיה לא. חיות מתרבות, חיות אוכלות, חיות שורדות. בני חיות אנחנו מאכילים אותם, וגורמים להם לחיות. אפילו אם הם חולים, אנחנו מטפלים בהם. כך שהם יכולים פשוט לרבוץ ולהתרבות. וגם, במידה וגם זה לא הולך להם לבד, אנחנו עוזרים להם להביא צאצאים. 

2. אגב הצאצאים, יש לנו אחראיות אדירה כלפי החי. הרסנו אותו והשחטנו אותו, בגללנו נכחדו מינים וזנים של חיות, ועוד יותר מינים מצויים בסכנת הכחדה. ברגע שאתה הורג מישהו אתה האחראי הבלעדי להמשך חייו. 

3. לימוד. אני מאמין שקיים דבר מה, ושהתבונה שלנו היא הכלי שלנו לגלות אותו. האמונה האישית שלי, אפשר אפילו לקרוא לה ''דתית'', היא שהלימוד הוא הכלי שבעזרתו אנחנו נפצח את זה. אינני יודע מה זה, אבל אני מנסה לפצח אותו בכל זאת, כי אני מאמין בכל מעודי שהדבר קיים. לכן, אם גני החיות משמרות על החי, אין סיבה שלא נפיק מכך את הלימוד. שמלבד האמונות המיסטיות שלי, עוזר לנו לתפקד טוב יותר ולחיות טוב יותר, כך שהוא חשוב כאין כמותו. 

מערכת היחסים בין האדם לחיית מחמד שלו:
קודם כל, אי אפשר ממש להגיד שהם החיות מחמד שלנו. הדבר היחידי שהן מעניקות לנו הוא את ההוויה שלהם. זאת לא בדיוק סיבה, אבל הייתי חייב לכתוב את זה.

1. כמו שציינתי הנ''ל לגבי גני החיות, החיות מפיקות מכך את המיטב. הן בריאות, בטוחות והבטן שלהן מלאה. לדעתי אין טוב מזה.

2. זאת מערכת אהבה מסוג שונה לחלוטין, ולדעתי אין סיבה שאהבה שכזאת תהיה פסולה.

3. אנחנו אלו שלקחנו את החיות האלו לחיקנו, ולכן, שוב, אנחנו האחראיות הבלעדיים עליהן. לכן, לדעתי זה פסול לסרס ולעקר חתולי רחוב. לחתולי חוב, חיה שחיה את חייה ככל חיה, לא צריכה לאבד את הזכות הטבעית שלה להתרבות בגלל שלאדם זה לא נוח. אם לאדם לא נוחה זהות החתולים בקרבנו, שיאסוף את כולם וישים אותם בפארק חתולים. יש כזה ברומא, והחיות נהנות. או שאפשר לנסות להחזיר אותם לטבע, אבל אני לא יודע מה הסיכויים של הדבר. גישה זו היא שונה מגשתי לסירוס ועיקור חיות מחמד, בגלל שההטבות שהאדם מעניק להן, לדעתי, שוות את זה. 

צמחונות:

1. אני לא צמחוני כי זה נראה לי חסר תועלת. לדעתי ממילא יום אחד אנחנו לא בדיוק נאכל בשר כי הוא ייגמר, וכרגע למחותע ל בשר יהיה בזבוז זמן, כשנוכל במקום זה למחות על התנאים שבהם מחזיקים ושוחטים את החיות. זה נראה לי מאבק חשוב יותר, וכל מאמין באידיאולוגיה כזאת או אחרת צריך לדעת לא לפזר את המאמת שלו על כל העקרונות שלו, כי אז הוא יעשה עבודה חלקית בכולם, בשביל להצליח במשהו אחד. הצלחה בדבר אחד נראית לי משמעותית יותר מהתפזרות חלקית בנושאים רבים. 

2. האם רמת הרגש של ג'וק שווה לרמת הרגש של פרה? כלומר, עצם זה שאנחנו מרססים את הירקות שאנחנו אוכלים בשביל הבריאות שלנו, ובכך הורגים מיליוני חרגים, היא תקינה, ואילו לשחוט פרה הוא דבר פסול? או שאנחנו לא צריכים לרסס בכלל? (אני לא יודע אם יש לזה השלכות בריאותיות או לא, כך שאני לא ארחיב בנושא הבריאות). 

האם ג'וק שפולש לנו הביתה וגורם לנו לחוסר נוחות הוא בגדר אויב טבעי, ואנחנו רשאים מבחינה מוסרית לדרוך עליו ולמעוך אותו? ואם לדגים למשל, אין רגש (כך שמעתי וקראתי במקום כלשהו), אז החיים שלהם שווים יותר מחיים של חסה? 

3. האם אנחנו משמרים את הטבעיות שבנו, כי בלעדיה אנחנו נדעך באופן טבעי (או שהטבע ישמיד אותנו),או שמא אנחנו צריכים להתנגד לטבעיות, ולהגיע לרמת מוסר והשכלה עליונה, עד לכך שבעוד מאות שנים אנחנו נהיה חסרי איברי מין בשביל שנהיה מכונה חושבת ומתפתחת?

אני לא יודע את התשובה לכל השאלות האלו, לכן אני לא צמחוני. האמת שאני רק אוכל דגים, אבל שוב, שמעתי שאין להם רגשות. אבל שוב, האם זה המשנה, רגשות? זה לא יכול להיות, כי אז לא נאכל דבר, אז אם אכן לדגים אין רגשות - מותר לי לאכול אותם. אם הם זזים או לא זה עניין שלהם. 

לדעתי גם לרוב הצמחוניים של את אפקט במבי (אתה מרחם על חיות חמודות ומאונשות). אני לא אוהב את אפקט במבי. 

החי מדהים אותי. אני בהחלט אלך לגור ביער לפחות לכמה חודשים בחיים שלי. יש בו משהו, כמו הציפור הזאת שהעניקה לי את תחושת השלווה הזאת. אני רוצה למצוא את המקור של התחושה הזאת, גם אם אני לא אצליח. 

אגב - 

http://www.boltedmedia.com/22-strange-animals-you-didnt-know-existed-20/