למה אני מתחילה כל כך הרבה קשרים בו זמנית
למה אני נותנת ללב להיפתח כאן וכאן וכאן
ועכשיו
אי אפשר לחתוך את החבלים
הם כואבים
מדממים
אבל הם תמיד ישארו
והלוואי והייתי יכולה להמשיך עם כולם
להנות ולהיות מאושרת מכל חיוך של כל אחד מהם
לספוג את היופי המדהים שלהם ולהשקיף להם אותו כמו מראה
להיות המשהו המיוחד והקטן, כמו שהם בשבילי
אבל הסבל בין לבין
עד שאני מגיעה אל אחד מהם
וזה חולה
הכאב בטן והבחילה בגרון
הרצון למישהו אחד
שיתעלה על הכל הכל
שיגרום לי לא להתגעגע לאף אחד חוץ ממנו
שיגרום לי להגיד
הוא מיוחד
אבל
הכי מיוחד מכולם
כי כולם כל כך מיוחדים בשבילי.. אני מוציאה ומדלה את כל היהלומים
שמה בין הידיים
ורוצה לשמור אותם לנצח
אני רוצה למצוא זהב
ולהשליך את היהלומים למישהי אחרת שיהפכו לזהב בידיים שלה
אבל כרגע
אני ניזרקת מפרפרים בבטן לפרפרים בבטן
כשהראש מפוזר
ומסוקרן
מכל שטות
אני מחכה שכבר יימאס לי
אני חשבתי שכבר נימאס לי
אבל אני רואה שלא
וככל שעובר הזמן אני נהיית אבודה יותר ויותר
מתחמקת מהתשובות
וגם מהשאלות
מנסה להשאיר את המוח ריק ולמלא אותו בשטויות..
אני לא יודעת
מה אני אעשה
כבר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: