המדרגות המקושקשות
שלוש קומות
18 שנים כבר
שאני יורדת ועולה ויורדת ועולה
הדמות הקטנה
מתארכת ומתארכת
חדר המדרגות
איפה שירדתי עם אמא ואבא יד ביד
איפה שירדתי לשחק עם השכנות למטה
איפה שעבדו עליי השכנות, כשעוד הייתי קטנה ומאמינה במפלצות
שיש שמה רוחות ואיך שפחדתי לעלות שם אחר כך כל השנים
חדר המדרגות
איפה שירדתי ועליתי
כשחזרתי מהיסודי
כשהחולצה התלכלכה וסימנים כחולים לא ידועים היו לי על הברכיים
מכל ההתרוצציות והנפילות
חדר המדרגות שרצתי בו כשהייתי מאחרת בחמש דקות הביתה, לחוצה שאבא לא יכעס
חדר המדרגות שהייתי עולה בו וכשאין אף אחד עושה כל מיני פרצופים מוזרים לעצמי וצוחקת לבד
שהייתי מנשקת את כל המזוזות ליד הדלתות כי פחדתי שהאיש שרוצח אנשים, הזה שהשכנות שלי סיפרו עליו
עדיין שם, והייתי אומרת אלוהים ישמור עלי אלוהים ישמור עלי
חדר המדרגות
שעליתי בו בבדידות כשהייתי בתחילת החטיבה
ואיך חדר המדרגות היה חגיגי כל פעם שהבאתי אורחים
ואיך שהייתי בתיכון רצה למטה,כי הייתי מאחרת לבית ספר אבל מה שהפריע לי זה שאני מאחרת לשבת מחוץ לשערעם יניב ולעשן סיגריה שפותחת את היום ברוגע
וכשהייתי יורדת בשקט בשקט
בסוף התיכון
כדי להתגנב החוצה
ועולה עם השמש, בעייפות
חדר המדרגות
שאני רואה עכשיו פעמיים בשבוע
כשאני עולה עם תיק כבד מהצבא
ומדים משופשפים ומזיעים
הלוואי והייתה מצלמה שם כל הזמן הזה
והייתי יכולה לחבר בסרט קצר
את כל הרגעים האלה, לצפות בי בקו ישר
מי ידע
שחדר מדרגות, המקום האירעי הזה
ינצור כל כך הרבה רגעים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: