היום חלמתי
שהיינו בסימטה קטנה מין גומחה ברחוב
וישבנו על ספסל אבן
ובאזור היה מהומה, המון אנשים ניכנסו דרך דלת כמעט שקופה שהייתה בקיר
הסתקרנו וניכנסו גם
זאת הייתה מסעדה
אז הזמנתי איזה אוכל
לא זוכרת אבל היה בו גיוון
היה בשר
וגזר
ועוד כמה דברים
והאוכל לא היה רע
אבל מסתבר שזה היה מסעדה מהפכנית עם אוכל שהוא תחליף ובעצם צמחוני טבעוני מה שזה לא היה...
וזה בעצם עשוי מבני אדם
אבל המשכתי לאכול בחצי גועל חצי עניין
תוהה איך ייצרו גזרים מבני אדם
תקופות נמדדות לפי החלומות אולי
עדיין מחכה לחלום שוב על הדלת באדמה שבלב היער והחוט האדום שצפתי איתו
והחלום עם המדבר והנופים הסוריאליסטיים והמעוותים, והאנשים עם פנים גדולות ומצולקות, מעוותות ומפחידות יותר טוב מכל משחק מחשב או סרט אי פעם
והחלום הקצר
קצר קצר
של רגע בחיים
שבו אני קמה מהמיטה בחצי ישיבה
ומזווית העין דרך החלון
עפות ציפורים שמשאירים שובלים של צבעים והכל הרגיש נעים
לפעמים יש לי תקופות שאני מתעוררת על השעון
בארבע בבוקר
ככה סתם
לפעמים אני מפחדת והמחשבות מתרוצצות שאולי יש רוח שמנסה להשתלט עליי בשעות האלה
או מישהו מסתכל עליי בפינה של החדר
כי זה תמיד
ממש בארבע!
אבל פעם אחת בקיץ
בחדר הקודם שלי
התעוררתי, לא יודעת מה הייתה השעה
אבל השמש ממש טבלה חצי אצבע בשמיים
ממש חושך ודקה
ואור בחוזק של אור שרואים מחריץ של מנעול בחדר חשוך ומואר.
ושכבתי על המיטה עם שמיכה דקה , על הגב
והגוף שלי היה רפוי ושקט
והמאוורר שעומד מולי הוציא רעש לבן מקסים
וורם וורם וורם
בשקט ושוב ושוב ושוב
והצליל הזה רק חפר לי ספירלות בכרית והראש שלי עמוק יותר ויותר ניכנס עד שנהפכתי לבד קליל
המאוורר היה חשוב
הרוח הגרועה שלו והצליל החורק שלו בתיזמון העייפות והצלילות של השעה, נתנה לי תחושה...
אותה תחושה כשנזכרים בילדה קטנה שלוחשת סוד לאוזן, והפ' וש' והס' מדגדגים וכל נשימה ברורה
יש רגעים נעימים כל כך כמו מאגדה לפעמים...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: