משהו בי ניגמר קצת
מצאנו פירצה בגדר
בדיוק כמו שאבא אמר
אין גדר שאין בה פירצות
פירצה גדולה יחסית
אולי יכנס דרכה ערבי ויירה בכולנו בבסיס
ואולי איזה חייל ערמומי ייצא ממנה בסגירת שבת ויילך לשתות עם חברים
ואז בחשכה יתגנב חזרה
כולם בחמ"ל בכל זאת יושנים
אני במקום כל כך נמוך
מאבדת את עצמי
לא כותבת ומציירת
ואין טעם בפה שלי
אני מתחילה להחזיק על דברים שיטחיים
התרגשויות שכבר עוברות לידי כמו רוח חמה ומחניקה
הירח לפעמים ממש מלא וצהוב
בשמונה בערך
כל המבנים נמוכים שם
אז השמיים חשופים
בשביל שהירח יקרוץ לי כל לילה
אני מרחפת רחוק באוויר
או נופלת
היינו באוגדת עזה
ראיתי במצלמות
ערבי שמטייל עם הכבשים שלו
על החולות
ועוד שני ערבים, הולכים ובוחנים את הגדר
ראינו סירטון ישן של רכב מיצרי ניכנס לבסיס
ואיך מפוצצים אותו אווירית
השני שהיה ברכב דפק את הריצה של החיים שלו משם
והתחבא באיזה שיח
גם אותו פיצצו
אני תוהה אם ההרגשה שאני נעלמת ומתפוגגת זה בגלל שאני מתחילה לראות את העולם
הבועה המוזרה שהייתי בה
הילדותיות והריחוף שפעם היו מגדירים אותי ומייפים אותי
נהפכים למטרד בסביבה
אני מאבדת חלקים מעצמי
אני באמת לא יודעת מי אני מאיפה באתי ולאן אלך
אני אפילו כבר לא בשבילים הלא נכונים, אני פשוט ניפלטתי אל היער הפראי
חור שהייתי יודעת איכשהו למלא פעם
נישאר פתוח פתאום
אולי אני צריכה עוד לב לידי
אתמול שיצאנו למסיבה המוזרה הזאת
התחלתי כרגיל בלשבת בצד וללגום בשלוקים מהירים מהבירה
להתבונן על כולם
לרגע ריחמתי עלייהם, כולם רקדו מוזר וניראו מגוחכים
רציתי להגיד לכולם שהם טיפשים ולא מבינים מהחיים שלהם
למרות שהם לא היו ילדים, בני 25 פלוס אפילו.
והמקום התחיל להלחיץ אותי
אבל ככל שהבקבוק ניהיה קל יותר
השתרשתי יותר שם
אז קמתי וקפצתי
כולם רקדו לאט
אבל אני תמיד קופצת
אני לא מצליחה לרקוד לאט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: