ואני ניזכרת
כשאני פתאום דיפדפתי וצילמתי תמונות של שמיים אדמדמים
וישבתי ושיחקתי עם הצבעים
דרך המחשב
איך פעם
הייתי שומרת כל כך הרבה תמונות
של מקומות יפים
של יערות וביקתות והרים ונחלים וגלקסיות וזריחות ושקיעות וירחים ועננים ולפעמים אפילו אנשים על שבילים
וטיפסה עליי לאט לאט
התחושה הישנה שהייתה לי
התקווה הזאתי
שגם כשהעצב היה עמוק בסוליות הנעליים שלי
הייתי מאושרת מהמחר שמחכה לי
הייתי אפילו מתרגשת
מתכוננת
להרפתקאה
שלא באמת תיהיה, אבל היא כן תיהיה
ותצפה לי
ככה כל צהריים ולילה
הייתי נירדמת בחיוך למחר
הלילות אצלי נהפכו לימים ואולי זאת הבעיה
אבל זה לא משנה כי החורף מגיע
ואני מרגישה שמחה
ויהיה טוב כי אני אחזור לשמור תמונות
של מקומות יפים
ואמשיך לטייל במקומות ניסתרים
עם אנשים אהובים
ואחלום על דברים קסומים
שיחזיקו אותי ויגרמו לי לכתוב בחרוזים
(גם אם הם יהיו קצת גרועים 
)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: