אני זוכרת את הטיול השנתי
לקחו אותנו להפלגה בערב על אונייה, והיה אוכל וריקודים ושיט
נדיה החביאה בקבוקון של ויסקי בחזה שלה
ואני הוצאתי ג'וינט מהכיס
נישענו על הקצה והשקפנו על הים, תוך כדי שעבדנו על חיסול הראיות
לא יודעת אם זה הטילטולים של האונייה או שסתם הרגשתי עייפה
אבל הלכתי לעמוד בצד
זה לא היה בדיוק בצד האמת
זה היה מול הרחבת ריקודים
איפה שהיו ספות וכל מיני אנשים ישבו, עמדו, דיברו
יכולתי להשתלב שמה בשקט בלי שאף אחד יבוא ויפריע
הגוף שלי היה כבד ועייף מידי לרקוד
לכן עמדתי ממול
ופשוט הסתכלתי על האורות הצבעוניים שבקעו מהפנסים
היישר לרחבה
ועל הגופים המעורפלים שזזו ממקום למקום
חיוכים מרוחים וידים מתעופפות
קצב שמתורגם לתנועה
אני אוהבת לרקוד
אבל זה היה בין הדברים הכי מהנים
פשוט להתבונן בהם רוקדים
הם עושים את זה בשבילי, ובצורה טובה
אנשים מהשיכבה שלי שעם רובם מעולם לא החלפתי מילה כמעט
ושמחתי שהם שמחים
והאנרגיות של כל הרחבה מילאו אותי וחיממו אותי
הייתי מהופנטת
לא הייתי בתוך החוויה
בהוויה
אלא כרגיל הייתי כמתבוננת מהצד
אבל זאת הייתה ההתבוננות הכי כיפית שהייתה לי
לא הרגשתי רע שאני לא חלק מזה
רק נהנהתי
לא חשבתי ולא כלום
פשוט ניכנסתי לזה
אולי אפשר להגיד אפילו
שהייתי שם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: