בתולה והעיר הגדולה

אני רואה את עצמי עכשיו,

שוכבת שם , משולבת בגופך

הנשימות נעשות כבדות מרגע לרגע

אני נועצת בך עיניים,

אתה מפחד להסתכל 

מפחד לראות.

אני רואה את עצמי עכשיו,

מרחפת מחוץ לגופי .

נשאבת אל תוכך 

כל כך קרוב עד שאני שומעת את ליבך

ליבך ששותק שתיקה רועמת,

שתיקה שמרעידה כל איבר בגופי

ואתה מפחד להסתכל.

מפחד לראות.

שאני מנסה ,

מנסה להרגיש אותך כמו שאתה מרגיש אותי

מנסה לאהוב אותך כמו ששנינו יודעים שלא אוכל.

אז אתה עוצם עיניים.

ואני עוצמת חזרה.

כשאת מתנתקת לרגע מהמציאות המדומה שיצרת לעצמך,

פתאום מתבהר הכל.

כל מה שחשבת לנכון,

מתברר כטעות,

כל השגיאות שעשית,

נראות הכי הגיוניות בעולם.

ברגעים הקטנים האלה,

שהחשיבה צלולה

אני תוהה

האם המציאות המדומה שלי

לא עדיפה על החיים האמיתיים .

האם הקו העקום שמתפרש על פניי

ביום מן הימים יחליט להיות חלק מהפרצוף שלי,

לתמיד.

האם האהבה,

שהייתה לא הייתה

אולי לא חמקה מידיי,

אולי זו אני שוויתרתי,

כי לא הייתי מוכנה להקריב.

שקרים לבנים שאני מספרת לעצמי יום יום 

שיהיה טוב,

שאתבגר,

שמותר לטעות,

שאלמד לאהוב,

שהוא יחזור.

משקרת כדי לשרוד .

לקום בבוקר ולגלות שגדלת.

שהלב התרחב ,האגו קטן

שהמיטה הצטמצמה

בדיוק למידות הנפש שלך. 

הנפש שהתפתחה במשך השנים,

לבוגרת.

לקום בבוקר ולגלות שגדלת.

שהדובי הישן כבר לא מדבר,

שהאחיזה ביד של אמא לאט לאט מתרופפת

שצבא, זה לא רק של אבא.

לגלות שגדלת 

עם אהבה ,עם שברון לב.

צמחת,פרחת,המשכת,

הלאה מההיא של פעם 

ההיא שחיפשה תשובות

 שלא יכלה להכיל .

לקום בבוקר ולגלות שגדלת ,

שאת עדיין גדלה .

ריח של שבת בבוקר,

הגיטרה בפינה של החדר משתוקקת שאנגן בה,

מחברת השירים המרופטת זרוקה לצד המיטה,

שקט בחוץ, כנראה שכולם עדיין ישנים. 

אני מנסה למצוא לעצמי איזה מחשבה משמחת שתקים אותי מהמיטה. 

הגוף שלי כבד וכואב,

הנפש פצועה וחלושה.

איך עושים את זה 

איך קמים על הרגליים. 

בכוחותי האחרונים אני מנסה למנוע מעצמי מלהכנס שוב ללופ המוכר 

לא ליפול, לא להשבר, לנסות להיות בשליטה.

לא עובר זמן רב ואני מרגישה ברטיבות הכרית שלי

טובעת בלילות.

בתוך נהרות שיצרתי בעצמי .

החומה שבניתי נופצה לרסיסים והמים חודרים מכל עבר.

ניצלתי כבר פעם אחת 

כשהוא בא ותפס אותי .

הפעם זה הוא שבא להטביע.

נתתי לך לשטות בי .

האדם היחיד שסמכתי עליו, למרות שפגעת בי שוב ושוב 

נתתי לך לשטות בי.

סמכתי עליי.

הייתי בטוחה ,ידעתי, שאתה האחד בשבילי.

נתתי לך לשטות בי .

תראה מה עשית לי,

אני לא מפסיקה לכתוב עלייך ,לא מפסיקה לחשוב עלייך ...

למרות שדרכת עליי בצורה המשפילה ביותר..

כל כך עסוקה בלשכוח , ולא מפסיקה להזכר

תמימה שכמוני, נשבעתי בחיי שלא אתן לגברים כמוך לפגוע בי 

שאתרחק מהטיפוס הזה שמלטף ואת מושך אותך למטה 

איך אתה יכול להסביר שאחרי כל זה אני עדיין כאן ?...

איך אתה מסביר את זה שאני מתגעגעת אלייך כל כך ,שאני משתוקקת לדבר איתך

מתגעגעת לשיחות הטלפון הארוכות שמדברות על שום דבר 

אני מוצאת את עצמי מדברת לקירות בלילה,

מנסה להבין איפה ומתי הכל השתבש.

מתי נהיית הבחור הזה ..זה שאוהב אותי פגועה. 

מתי הפסקת לדאוג לי ,

ממתי כבר לא אכפת לך ,

ממתי אתה לא שלי,

אם היית אי פעם ?...

הנה עוד נקודת ציון בחיים שלך .

הסחרחורת...

איבוד השליטה..

העיקצוצים בלב וביידים...

הצחקוקים..

ההזיות...

פתאום כבר לא קל לעמוד בעצמך,

בכל רגע את יכולה להתעורר סתם ככה באמצע הדרך.

 זו השכרות.

זה הוא שמשכר אותך .

משכר ומשקר.

זה הוא שמשקה אותך כל יום בחומר הרעיל הזה שנקרא אהבה.

זה הוא שחסר זהירות ,שגורר אותך איתו יחדיו ללילה של איבוד הכרה.

ואז בבוקר ?

בבוקר את...לקטע המלא...

ידידים ? באמת יש דבר כזה ? 

שנה של אסמסים בלתי פוסקים ,כל יום, כל היום , ואנחנו עדיין - רק ידידים .

איך ?!

איך שני אנשים שרוצים להיות אחד עם השני מוצאים את כל הסיבות הקיימות שזה לא יקרה .

ידעתי מהפעם הראשונה שנפגשנו שהוא יהיה אחר ,שהוא יבין אותי .

אז למה לא .

עצוב ששנינו יודעים שאנחנו יותר מסתם "ידידים" ואף אחד לא עושה כלום לגבי זה .

העניין הוא שאני לא באמת יכולה להיות עם מישהו אחר כי אני כל הזמן חושבת עליו ,גם אם אני לא רוצה.

זה יותר מדי מסובך מלהיות מציאותי .

הוא גר רחוק ,לפניה שניה התגייס,איך אפשר לנהל מערכת יחסית כזאת ?!

אבל האם זה לא שווה כל שניה שאני מחייכת לידו ?

כמה דקות של פרפרים בבטן ? להסתכל אחד לשני בעיינים ?

ואנחנו רק ידידים ... רק ילדים.. רק מפחדים ..

כי אם זה הדבר האמיתי ? אם נפגע ? אם זה סתם ?

האם שווה לקחת את הסיכון ? לאבד חברות כזאת ? 

ידידות ?..

יש דבר כזה ?..

ואף אחד מאיתנו לא יגיד . 

נמשיך לספר לעצמנו שזה לא בסדר ושזה יהרוס.

ןלא ננסה ,לא נדע .

אולי אף פעם ..

אולי ביום מן הימים ..

סטטוס עדכני : רק ידידים .