בתולה והעיר הגדולה

חשבתי שעד עכשיו אני כבר אמשיך הלאה.

ארבע חודשים בהם דאגתי להעסיק את עצמי בכל שניה,כדי לא לחשוב.

הכי הרבה שלנו, ככה שותקים.

בשבועיים האחרונים כמעט שלחתי לך הודעה

הייתי שמחה שנקשקש כמו פעם ,על צבא,החברים,המסיבות..

לא שלחתי.

נזכרתי פתאום שאתה לא דאגת לשלוח הודעה,או לברר מה שלומי .

למרות הכל ,רציתי שתדע שנצטרך לדבר מתישהו 

כי אני לא יכולה להמשיך הלאה.

אתה היית האהבה הראשונה שלי .

הבנאדם היחיד שיכולתי להגיד לו 'אני אוהבת אותך' בלב שלם,

ואתה יודע כמה קשה לי להגיד את המילים האלה.

לאחרונה הצטלבו דרכיי עם בחור חדש,

הוא דואג לי ,יוצר רושם שאני חשובה לו ושהוא רוצה לפתח משהו רציני.

אני בורחת.

למרות שחיכיתי לבנאדם טוב כמוהו ,אני לא יכולה להיות איתו.

אני עדיין מפחדת ,מפחדת להתאהב שוב ,ושהוא יפגע בי כמוך.

פיתחתי לי חומת פלדה ,שנית אותי לחלוטין.

פעם לא הייתי מפחדת לאהוב ,הייתי נותת את כל כולי ...

והיום,

היום אני מסתלקת בשניה שזה נהיה רציני מדי שמא אני לא אפגע.

ושוב אני חוזרת למחשבות שאפעם לא אמרת לי מה אתה מרגיש באמת ,

עד היום אני לא יודעת בכלל אם אהבת אותי כמו שאני אהבת אותך .

אני מחכה לאות חיים ממך ,שוב,

כמו בפעמים הקודמות שוויתרת כי ידעת כמה האגו שולט בי .