בתולה והעיר הגדולה

חתכים, צלקות,סימנים כחולים שעם הזמן מקבלים ותק.

דרך שנמשכת הלאה אבל תמיד לאותו המקום.

דמעות,שברים,חתיכות מאחת שהייתה פעם בת אדם .

וחבר.

אחד שנשאר לאסוף שברים,

אחד שרואה בעיניים גם מה שהיא לא תספר.

הם יושבים על כוס קפה באוירה של כנות מוחלטת.

חבר,

שמחבק בדיוק כמו שהיא אוהבת,

שאומר לה כל יום כמה היא שווה,

שלא נותן לה לוותר,

שנמצא שם ולא מבין עד כמה הוא משמעותי.

מצאתי בו נחמה.

שיש עוד אנשים איכותיים בעולם הזה.

שעוד לא שווה לי לאבד תקווה ולהפסיק לחפש.

שיחה אל תוך הלילה שלא רציתי שתיפסק ...

רציתי להודות לך

שאתה חבר אמיתי .