מכירות את זה, שאתן מתכננות בולמוס כ״כ גדול שמן ומגעיל, מתפוצצות עד אפס מקום שכבר לקראת הסוף אתן לא נהנות מהאוכל ואפילו כבר אוכלות בכוח ממש... לא מצליחות לסיים את מה שקניתן וכל הסיטואציה הופכת לכואבת פיזית ונפשית שאתן רק מחכות לרוץ להתרוקן מהכל...?

טוב, זה מה שקורה לי לאחרונה... אני רק מחכה לרגע הזה שאני יוציא הכל ממני ויקיא את כל הגועל, וכל זה עוד לפני שסיימתי לאכול... אז מה הטעם בכל זה? פעם זה עוד היה לפחות מהנה לאכול עד שאני מסיימת את הביס האחרון... היום כבר בביס השני אני מתחרטת ולא נהנת ורק מחכה להקיא את הכל...

אני חושבת שאני אנסה את עצמי באתגר קטן... לא להקיא עד יום ראשון. מחר יום חמישי זה אמור להיות פשוט.

רק שזה חג, ואני בולמית חסרת תקנה, אז זה יהיה סופר קשה ולכן זה אתגר ענק בשבילי.

מאחלת לעצמי באמת בהצלחה...

אה וירדתי עוד 400 גרם, 58.1...חבל ששום דבר לא מספק אותי יותר... כי שחושבים על זה לא הייתי במשקל הזה מכיתה ו׳ (כן, ביליתי את כל חיי כנערה ממש שמנה) אני יודעת שאני אגיע ליעד זה רק עניין של זמן ואז בbmi שלי אני אהיה ממש על הקצה של המשקל תקין ותת משקל, ממש בין הגבול... וזה מפחיד אותי ומשמח בו זמנית.