השבוע הזה היה ממש טוב, התחיל בהתפטרותי, המשיך בהרצאה מדהימה, פסטיבל אוכל ויום הסטודנט. מלא חוויות. התכוונתי גם היום לצאת ולראות חברים לפני שאני טסה אבל בסוף בוטל. אני תמיד מאלה שלוקחים קשה ביטול של יציאות, כי כאילו למה אתם מעפנים? קבענו? בואו נצא. אני מרגישה שאני היחידה בעולם בערך אבל כשאני קובעת לצאת אני רוצה לצאת ומעדיפה לא להישאר בבית. אבל ככה יצא, ואני בבית. אז ניסיתי להיות קצת פרודוקטיבית ולארגן לי מפות ונק סימון לטיול ולשמוע קצת על אזהרות מסע (ולמה עשיתי את זה בעצם זה סתם מכניס אותי לסטרס). ואני רוצה לסיים לארגן את כל הדברים מחר מחרתיים (ויום אחרי מחרתיים) כדי להיות פלוס מינוס בראש שקט. כי הראש שלי ממש לא שקט. אני קצת בלחץ חח אבל עם זאת מתרגשת. החלטתי לקחת יומן, ולעשות יומן מסע, ואני מקווה להתמיד ולכתוב בו הכל.

אני מרגישה שהשותפה שלי למסע פחות בקטע רוחני כמוני, אנחנו קצת שונות, אבל אני מקווה שכל החששות שלי יתנדפו וכל אחת תוכל להיות הגרסא הכי טובה של עצמה בטיול הזה. ושלא נריב אמן. 

אני מרגישה את האחריות על הכתפיים שלי ואני יודעת בתוך תוכי שאני יכולה לשאת אותה אבל עדיין יש רגעים שאני יכולה להישבר. אני מקווה שאני לא חיה באשליה ושאני כן מסוגלת לעבור את זה, הגישה שלי כרגע היא שכן. אם מיליון אנשים כמוני עושים את זה גם אני יכולה. אז אני קצת חרדה סו וואט יש קצת יתרונות בזה.