כן אז כבר כתבתי פה בזמנו שאחרי יום כיפור די מזעזע ולא מסורתי בעליל שהיה לי לפני שנה, שבעצם איבד את כל הצורה של ימי כיפור שאני אוהבת (תינוק בן 10 חודשים עם דלקת אוזניים, בלי ארוחה מפסקת, בלי צום נורמאלי, לחץ של כתיבת סמינריון וכו'), נורא התחדדה לי החשיבות של המסורת היהודית והמקום שלה בחיים שלי, או יותר נכון המקום שאני רוצה שהיא תתפוס בחיים שלי. רציתי לתת לה יותר מקום, ללמוד עליה ולהכיר אותה יותר ולתת לה מקום בבית, בעיקר כדי לעצב את זכרונות הילדות של הבן שלנו ולצרוב לו את זה בזיכרון כמשהו טוב וכיף שירצה להעביר הלאה לילדים שלו, בקטע של שבתות וחגים בעיקר, ליצור אווירת חג ושבת כייפיות.
אז הבטחתי לעצמי וקיימתי, במשך שנה הקשבתי לשיעור השבועי של סיוון רהב מאיר על פרשת השבוע (אני קוראת לזה "הגרסה לחילונים").
ולפעמים כשיוצא לי אני גם אשכרה קוראת את הטקסט עצמו היישר מהמקור. כלומר מהאינטרנט, יש באתר של חב"ד את כל הפרשות
מחולקות למקטעים ואפשר לעשות hide ו-show לפירושים של רש"י על כל חלק, שזה נחמד.
אז הנה, שנה חדשה ומתחילים את כל הפרשות מההתחלה, השבת הזאת - בראשית.
ויש לי כמה מחשבות על הפרשה הזאת שבתכלס אין לי עם מי לשתף אז למה לא לכתוב כאן ולהוציא את זה מהמערכת ולהמשיך הלאה...
חייבת להגיד שזה טקסט שיחסית לפרשות האחרות הוא מאוד סימפטי לקריאה, מאוד ציורי וקליל וזורם.
הכל שם כזה על-טבעי, נורא קל לדמיין את זה, העלילה זורמת מאוד מהר.
מה גם שזה טקסט מאוד מפורסם ואני זוכרת שלמדנו אותו בכיתה ב' (סיוט שלא מהעולם הזה, רק למדנו לקרוא, מה אתם ישר
זורקים עלינו את החרא הבלתי קריא הזה?), ואח"כ למדנו על זה שוב בי"א שדווקא היה ממש מעניין כי אמרו שיש כמה גרסאות
לסיפור הבריאה והתחלנו להשוות גרסאות ולהסביר את ההבדלים. לא רע.
בהחלט טקסט מאוד סקסי לקריאה. לא סקסי במובן הסקסי, אלא במובן שיש לו יחסי ציבור ממש טובים.
לא שחסרה שם התייחסות לסקס, אני אגיע לזה אח"כ.
אז קודם כל מעבר לטקסט עצמו ולפירושי רש"י, באופן כללי כשמסתכלים על הסיפור מבינים שהוא לא נורא שונה בקווים הכלליים שלו
מהאבולוציה ותולדות כדור הארץ, ותולדות האנושות כפי שיובל נוח הררי מספר נורא יפה (בספר שלו "קיצור תולדות האנושות").
אומרים שהחלק של תוהו ובהו ואח"כ "ויהי אור" מתאר מאוד יפה את היקום לפני ואחרי המפץ הגדול.
שבהתחלה היצורים החיים היו חיידקים ודגים ואח"כ זוחלים ועופות וחרקים, ורק אז יונקים קטנים ואז יונקים גדולים (בהמות).
על החלק של הקופים קצת דילגו שם אבל זה שהאדם נברא אחרי הבהמות בהחלט משאיר מקום לשלב הביניים של הקוף
שממנו התפתח אח"כ ההומוספיאנס (הלא הוא האדם).
וכבר אמרו שכנראה ש"יום" אחד שם זה לא באמת 24 שעות אלא יותר מדבר על עידן שלם שיכול לכלול גם מיליוני שנים.
אבל מה שאח"כ חשבתי עליו שממשיך מאוד יפה את הקו הזה (לא יודעת אם התייחסו לזה, מניחה שכן איפשהו),
זה דווקא הגירוש מגן עדן וכל הקטע עם עץ הדעת. הרי מראים שמתישהו הם מקבלים שכל ונהיים חכמים מדי ולכן מגורשים משם
והעונש הוא שהם צריכים לעבד את האדמה וללדת בכאב.
שאחרי שקראתי את רוב הספר של יובל נוח הררי על המהפכה החקלאית וכמה שהיא הייתה לא טובה לאנושות, הבנתי שבעצם
הגירוש מגן עדן מדבר ממש על זה. כנ"ל לגבי השינוי האנטומי שנשים עברו פחות או יותר סביב התקופה הזאת - ההליכה על שתי
רגליים גרמה לפתח הנרתיק להיות הרבה יותר צר וללידה להיות הרבה יותר כואבת מאשר בהליכה על ארבע.
הרי מה היה לנו בגן עדן? זה נשמע כמו סוג של ג'ונגל כזה שהכל צומח שם והאדם רק צריך ללקט ולצוד.
האכילה מעץ הדעת מקבילה בעיניי לסדר החברתי המדומיין שהההומוספיאנס התחיל ליצור לעצמו, החשיבה המופשטת
שהיא הדבר שהכי מבדיל אותנו מרוב החיות ("מותר האדם מן הבהמה" - בזה בדיוק, לטוב ולרע).
זה מה שהוביל למהפכה החקלאית, לניסיון שלנו להפוך הכל לטריטוריות, להשתקע במקום אחד, לגדל לעצמנו את הצמחים והחיות,
ולהידבק במחלות שהבהמות הביאו איתן, זה מה שהוביל אח"כ לפיצוץ אוכלוסין שהוביל לרעב וסבל.
וחקלאות זה לא הדבר הכי מדהים בעולם כי יש בצורת ויש מחלות ובגדול זה גרם לחיים להיות די אומללים לתקופה מאוד ארוכה.
אז בגדול החיים בגן עדן מקבילים לאדם הקדמון שהיה צייד-לקט פרמיטיבי שלא היה צריך לחשוב יותר מדי ובסך הכל היה די מאושר.
עץ הדעת זו התבונה שהובלה לגירוש מגן עדן הלא הוא המהפכה החקלאית שעיצבה את האנושות פחות או יותר כמו שהיא היום,
או כמו שהייתה עד למהפכה התעשייתית.
לא יודעת איך הם ידעו את כל הדברים האלה בזמנו, קשה לי מאוד לחשוב על זה כצירוף מקרים. זה יותר מדי דומה ויותר מדי מדויק.
מניחה שהיו לכותבים את הדרכים שלהם לדעת את ההיסטוריה (והפרה-היסטוריה).
זה על הסיפור בכללי.
ואם נכנסים קצת לפרטים הקטנים, התובנה העיקרית (והחדשה) שלי מהפרשה הזאת, הייתה בעיקר העניין של בריאת האדם
בצלם אלוהים (כביכול). סבבה, אני יותר מאמינה בזה שהאדם ברא את אלוהים בצלמו כי את התורה כתבו בני אדם והם המציאו
את זה בעצמם, על בסיס הדמיון שלהם או המחקרים שהם הצליחו לעשות אז. בין אם הם היו מדענים, סופרים או פוליטיקאים.
כמובן שהם היו גברים שווייניסטים וחשוכים, אבל אנשים בשר ודם.
ואם בכל זאת זורמים רגע עם הסיפור שהם מספרים לנו, הם מספרים שהאלוהים ברא (או בראו, יש שם לשון רבים שחוזרת על עצמה
ורש"י קצת מנסה לטאטא את זה מתחת לשטיח) את האדם בצלמו. צלם אלוהים. כלומר הגרסה הראשונה שהוא הצליח לברוא של בן אנוש,
הייתה בעצם הגרסה שהכי דומה לו.
אבל מי זה האדם הזה שכל כך דומה לאלוהים? זה היצור העלוב הזה שלא חושב באופן עצמי (מתפתה לעץ הדעת רק על סמך האישה,
בלי לחשוב בעצמו, בניגוד אליה שאחרי הפיתוי של הנחש היא אשכרה חושבת בעצמה ומגיעה למסקנה שכדאי לאכול מזה, לעומת האדם
שאוטומטית אומר לה "את צודקת" ואוכל), הוא לא לוקח אחריות גם כשהוא נתפס (האישה פיתתה אותו, ראש קטן), ואח"כ הולך ומתחבא
ומאשים את אלוהים בזה שהוא ברא אותה שהיא פיתתה אותו (סוג של "בעיה שלך שהבאת לי אותה זאתי גם כן").
שלא לדבר אח"כ על הדורות שבאים אחריו, על קין שרוצח את הבל על רקע של קנאה שמלכתחילה נראה שמבוססת על סיבה
די טיפשית (לא טיפשית, קנאה בין אחים זה דבר קשה, אבל הוא ראה שאבאל'ה-אלוהים אהב יותר את המתנה שהבל נתן לו
מאשר הוא והתעצבן ורצח אותו. הלו, בן אדם, זה שהמתנה של הבל נשרפה ושלך לא, לא אוטומטית אומר שאהבו יותר את המתנה שלו,
אולי זה בכלל להפך? אולי סתם לקחת סמים?).
בקיצור היו דורות על דורות על דורות שמתוארים שם כמושחתים ורעים, וכמה שלבי אבולוציה האדם הזה היה צריך לעבור עד שסוף סוף
קיבלנו משהו קצת יותר נורמאלי כמו נוח (שלא לדבר אח"כ על אברהם)?
מה זה אומר על האלוהים הזה? כמה אבולוציה הוא היה צריך לעבור כדי להיות פחות ופחות דומה לאלוהים כדי שאלוהים עצמו יאהב אותו?
כמה שנאה עצמית אצל האלוהים הזה. וכמה אנושיות. רק מוכיח את זה שהאדם ברא את האלוהים ולא להפך. סוג של אנטי גיבור.
עד כאן צלם האלוהים.
בואו נדבר רגע על הנחש ועל רש"י.
קודם כל מספרים שפעם לנחש היו רגלים ובגלל שהוא פיתה את חווה אלוהים כרת לו את הרגליים והעניש אותו בזחילה על הגחון.
שזו פרשנות מאוד אנושית (האנשה) להסתכל על תהליך אבולוציוני שהוא לא פחות מגאוני. הנחש ממש לא נענש, הנחש הוא למעשה
לטאה משודרגת. רגליים הן אמנם חידוש מהדגים, אך דבר מאוד לא מתוחכם ולא מוצלח. הן קטנות, מאבדות שיווי משקל ומסתבכות
בכל דבר שנקרה בדרך. דבר די מגושם ולא מוצלח. דווקא הקטע של לנוע בלי רגליים אלא רק באמצעות כוח השריר זה מנגנון כל כך מוצלח
ומתוחכם שגרם לנחשים לשרוד עד היום. אבל כנראה שהיה שם בן אדם שונא נחשים מובהק שגם די ריחם עליהם וחשב שלזחול זה עונש.
ניחא.
אבל בקטע של הפיתוי רש"י ממש הפתיע אותי לרעה. בד"כ יש לו פירושים מאוד יפים, אבל הפעם פחות אהבתי.
מסופר שם על זה שהנחש פשוט הגיע ושכנע את חווה לאכול מעץ הדעת, אומר לה "תקשיבי הוא מערבב אותך האלוהים הזה,
לא תמותי ולא נעליים" ואז היא מסתכלת ומסיקה מסקנות באופן עצמאי ומחליטה לאכול. סבבה.
אבל לפי רש"י, יש פה משהו מעבר. הוא מספר שאדם וחווה הסתובבו עירומים ועסקו ב"תשמיש" (כן הגענו לקטע של הסקס)
והנחש צפה בהם (WTF?) וסוג של קינא בהם ובגלל זה פיתה את חווה.
מה.... לא הבנתי... הנחש ראה שני הומוספיאנסים מזדיינים ונהיה חרמן על חווה?
מה זה הסרט הכחול הזה? רש"י יקר, זה לא היה כתוב באף מקום שם. לא מבינה איך נעשתה הסקת המסקנות ההזויה הזאת
שמייחסת חרמנות לפאקינג נחש על בחורה ששוכבת עם מישהו בג'ונגל, אבל הפוסל במומו פוסל. קצת לא אפוי מצידו לכתוב את זה.
מה פרויד היה אומר על זה....
או חנוך לוין?
אז חנוך לוין כבר אמר משהו בסגנון בהקשר אחר לגמרי, על ציפורים.
הכותרת פה היא רפרנס ל"מה איכפת לציפור" של חנוך לוין.
אני באמת חשבתי באותו רגע "מה איכפת לנחש?!" מה איכפת לו שהם מזדיינים ביער, מה איכפת לו ממה שהם אוכלים או לא אוכלים.
באמת שאני לא מבינה את זה. למה לא להגיד שהנחש זה בעצם משל לקול הפנימי של חווה שלוחש לה לחשוב בעצמה ולאכול מהפרי האסור?
חוץ מזה שזה לא נשמע לי חטא כל כך גדול, להפך, חווה היא היחידה פה שחושבת בעצמה ואשכרה מטילה ספק במה שאבאל'ה אמר.
היחידה שמעבירה ביקורת על השלטון ובודקת גבולות. והנה, עובדה שסתם אמרו להם שהם ימותו, כי הם לא מתו. הם רק נהיו חכמים
ופגעו לעצמם באושר. אולי זו הייתה עצה אבהית חונקת ומגוננת יתר על המידה (סוג של חיבוק דב) של להשאיר אותם בתמימות והבורות
שלהם כדי שלא יהיו מסכנים. שלא יסבלו מהעולם האמיתי. אבל ברור שזה לא יחזיק מים ובטבע שלנו זה לבדוק גבולות ולהטיל ספק.
אני רואה את זה כמרד במשטר דיקטטורי שעבד די טוב בסך הכל, והוביל לאבולוציה מאוד ארוכה שהרחיקה אותנו מלהיות דומים
להורה האגוצנטרי והילדותי הזה שנקרא אלוהים, לבני אנוש טובים ובוגרים יותר שבאמת שכל אחד יכול ללמוד מהם - האבות והאימהות
(אברהם יצחק יעקב שרה רבקה לאה רחל. מה לאה קשורה?! טוב לא חשוב).
והיה עוד קטע, מוקדם יותר עוד בבריאה עצמה, שמתואר שם שהאישה נבראה והם הילכו על פני האדמה "וכבשוה".
מה מבינים מזה? שאדם וחווה ביחד מהלכים להם על האדמה כאילו הם מלך ומלכת העולם ובתכלס הכל שלהם, הם כבשו
את האדמה וטוב ונחמד להם. אחלה זוגיות.
ואז מה רש"י אומר על זה? לא, הוא חייב להרוס ולשים את הבסיס השווייניסטי ומדיר הנשים כבר בבראשית.
הוא אומר שהאדם כבש את האישה ובגלל זה היא צריכה להיות כנועה לו ונחותה ממנו.
מה????
מה הקשר? זה לא היה כתוב שם!
אולי זה מה שהתושב"ע התכוונה והם לא רצו לכתוב את זה במפורש בתורה אז הם כתבו איזה רפרנס סתום כמילת קוד
ובנו על זה שהפרשנים בע"פ יגידו את כוונת המשורר השווייניסט.
או שרש"י בעצמו שווייניסט עם תסביכי נחיתות, לא יודעת.
זה מסוג התכנים שממש קשה לי לקבל בהלכה. מה הפלא שמעמד האישה התדרדר כל כך עם כאלה טקסטים.
זהו בגדול.
קראתי גם את ההפטרה ולא הבנתי כלום. זה כבר כנראה למתקדמים.
עד כאן להיום.
שבת שלום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
שושנה מצויה