FROZEN

אחרי הפסקה ארוכה שלא כתבתי הרבה המוזה שלי חזרה ובגדול.

אני מרגיש צורך בלתי פוסק לכתוב ולפעמים אני עוצר את עצמי בכח רק כדי לא לעדכן מהר מידי...

אני יכול לראות גם אנשים שחזרו לקרוא פה אחרי שהפסיקו ואנשים חדשים והאמת? זה כייף לי.

הכתיבה שלי באה להביע בדרך כלל מה אני חושב ומרגיש למרות שבדרך כלל יותר מידי, לא תבינו מהפוסטים שלי.

בכל זאת, אני משתדל להשאר מסתורי.

אז לכבוד חגיגות ה-5 שנים לבלוג והחזרה שלי לעניינים אני אעזוב לרגע את כל הסיבוכים הנפשיים שלי

ואקח כמה דק' להקדיש שאלון לבלוג, לעצמי ולמוזה שלי.

(אתם מוזמנים לענות על השאלון בעצמכם ולקרוא לי לראות!)

Choose a singer/band/group that you like
Answer using ONLY titles of songs by that singer/band/group

                                                            
*My band of choise is: MUSE

1. Are you male or female?
Muscle Museum

2. Describe yourself.

Knights Of Cydonia

3. What do people feel when they're around you?

New Born

4. How would you describe your previous relationship
Neutron Star Collision

5. Describe your current relationship.
Explorers

6. Where would you want to be now?
Supermassive Black Hole

7. How do you feel about love?
Guiding Light

8. What's your life like?
Unnatural Selection

9. What would you ask for if you had only one wish?
Follow Me

10. Say something wise.
Hate This & I'll Love You

עברו חמש שנים...

רק חמש שנים.

כבר חמש שנים?

אין מצב שעברו חמש שנים!

אני לא מצליח להחליט אילו מהתגובות שלמעלה אני אמור להגיב.

אני כותב פה כבר חמש שנים על הכל:

על האהבות הגדולות שלי ועל האכזבות הגדולות שלי,

על העבר הקשה שעברתי ועל הזכרונות המתוקים שצברתי,

כותב בצורה ספרותית אבל מידי פעם זורק גם כמה מילים על עצמי.

'הכרתי' פה אנשים מדהימים... חלקם שינו לי את החיים, באמת.

הבלוג הזה עזר לי כלכך הרבה ועכשיו ביומהולדת שלו אני יכול רק להגיד תודה.

אז הבלוג גדל בעוד שנה... ואיכשהו אני מרגיש כאילו גם אני.

פתחתי אותו כשהייתי בן 19, עכשיו אני בן 23.

עברנו הרבה ביחד. ואני מאמין שנעבור עוד.

תודה לכל הקוראים והמגיבים שלנו. אתם חשובים לנו מאד.

טריקי טריקי וסוייר.

עברתי קצת על הארכיון (הדיי מרשים אם אפשר להגיד) של הבלוג וקראתי דברים שכבר שכחתי שכתבתי...

קראתי דברים שבחיים לא הייתי מאמין שאני כתבתי. חלקם יפים, חלקם מביכים.

ואני חושב על זה היום... אני אותו הבנאדם בדיוק.

לא השתנתי ולא במעט.

התלונות של פרקלס ושל יובלי עליי היו על אותם הנושאים ברמת העיקרון, ההורים שלי כועסים עליי מאותן סיבות, של לי בדיוק את אותם החברים..

חוץ מעבודה, או בעצם כמה עבודות, לא השתנה דבר.

עצוב לי לחזור אחורה ולראות שכל הקבועים שקראו והגיבו פה נעלמו לי בדרך עקב הזנחה מצידי, וחורה לי על כך מאד.

אני שוקל לסגור את הבלוג באופן סופית אבל באמת שכשאני שם לב מה אני אומר אני מתחיל לצחוק על עצמי.

כייף לי פה ואני מבקר פה כל יום. אפילו כשאני לא כותב שבועות ארוכים...

אני מתגעגע למקום הזה ולתגובות שלכם שתמיד תמכו, עודדו וטענו שיש לי את הכישרון המתאים להפעיל בלוג כמו זה.

אז תודה לכולם קוראים ומגיבים יקרים, אלו שהיו ואינם.. ואלו שעדיין כאן, מידי פעם.

ותודה גם לישראבלוג. הריי שבזכותכם הכרתי אנשים נפלאים וגיליתי כתיבה שלא הייתי חושב שאני יכול להוציא.

אז בשעה מאוחרת או מוקדמת זו, אתם תחליטו. נשאר לי רק להזיז את הכובע צמר עוד קצת מעל הפוני, לקרוץ אל המסך

ולשלוח אל כולכם, כמו שיובלי אומרת; חיבוק וירטואלי .