כבר שנים שאני מתעסק במכונות מוזרות, אבל על הצלחה כזו מעולם לא חלמתי!
בשעת לילה מאוחרת, סיימתי לבנות את המכונה שאני קורא לה 'פורטל העולמות'.
לא העזתי להכנס בעצמי אל תוך האור הסגול הבוהק, אבל להפתעתי הרבה
משהו.. או מישהו, יותר נכון לומר, העז להכנס אל תוך האור שראה, לטענתו, בעולם שלו.
קראו לו ליטר. הוא נראה בדיוק כמו בנאדם רק שצבע עורו, עיניו ושיערו היה אדום.
ליטר ידע לדבר בכל שפה שקיימת ככה שלא הייתה לנו בעיה לנהל שיחה, מיד אחרי שנרגענו כמובן.
אחרי שסיפרתי לליטר על איך הוא הגיע אלי בכלל ואיפה הוא נמצא, סיפר לי הוא על העולם שלו, ספירה.
"ספירה מחולקת לכמה מדינות. חלקן גדולות, חלקן קטנות." הוא סיפר.
אבל זה לא היה מה שכל כך מדהים בספירה, העולם של ליטר.
ליטר אמר כך: "אני גר בביקאנל, זה בדרום ספירה. ואנחנו ממש מיוחדים, מפני שאנו, תושבי ביקאנל,
לא יודעים מהו הרגש שלו כולם קוראים כעס."
לא יודעים מהו כעס? הוא טען שאם עברו אותו בתור לקניות אז זה מצחיק וכשאשתו בגדה בו הוא רק היה עצוב.
ואני לא הבנתי, איך אפשר לחיות בלי הרגש הזה. הריי אדם שלא כועס הוא אדם 'ללא עמוד שדרה'.
הוא גם סיפר לי על האי ביסייד. על האי ביסייד הוא אמר שהם לא יודעים מה הוא עצב. בלוויות של הוריהם הם מתרגשים ולא יותר. אף אדם לא הזיל שם דמעה מעולם.
ואני חשבתי לעצמי, איך אפשר לחיות בלי הרגש הזה? הריי אדם שלא מתעצב לפעמים הוא 'לא אנושי'.
ואיך אפשר לשכוח את קיליקה. המדינה ללא אושר. שאם נולד לך תינוק אתה נשאר אדיש ואם קודמת בעבודה זה לא ממש איכפת.
הוא סיפר לי על קיליקה... ואני חשבתי לעצמי, איך אפשר לחיות בלי הרגש הזה? הריי אדם שלא מאושר הוא אדם 'ללא רוח חיים'.
וככה הוא המשיך לספר; על באלמב, המדינה ללא דאגה. על אורוקס, הארץ ללא פחד ועוד כמה...
אבל הכי עניינה אותי הייתה ניבלה'ם, הארץ שלא ידעה אהבה מעולם.
הריי מי שלא ידע אהבה, ברור מאליו שלא ידע גם אושר, כעס, פחד, דאגה, עצבות...
לאחר שנפרדנו לשלום עליתי חזרה למיטה, וראיתי אותה... את 'ההיא'.
ההיא שגורמת לי לדאוג, לבכות, לכעוס, להתרגש, לשמוח, לפחד... ההיא שבזכותה זכיתי להכיר את כל הרגשות שיש.
אז אולי זה הרגש היחיד שלא נולדים איתו... אבל ללא ספק זה הוא הרגש הכי חשוב.
באותו לילה לא הפסקתי להסתכל עליה, על זו שאני אוהב.
אז לצערי המכונה בבקר כבר לא עבדה, אבל מהפגישה הבודדה שלי עם ליטר, למדתי מה הוא הרגש החשוב ביותר, אהבה.