FROZEN ~ The cold never bothered me anyway ~ |
| 4/2008
ציפיה אני אפס. לעולם לא התחלתי משהו וסיימתי כמו שצריך, זה מה שאימא תמיד אומרת לי. "בכל דבר אתה נכשל!" אז מה אני אעשה? אני לא בנוי לזה... אבל מי יכול להבין? אני יכול לוותר על הזהות האמיתית שלי אבל את עדיין לא תביני! את לעולם לא תביני! ואני יכול לבכות לך בטלפון שאני מתגעגע אבל מה? באותה נשימה אני צריך לשכנע אותך להפגש איתי.
אז עוד פגישה, ועוד בכי. ועוד פגישה, ושוב מלא בכי. וכן, אפילו עוד אחת.
נראה מה יהיה בסוף.. לחיות אני אחייה, זה בטוח. ולהתמודד אני אתמודד, גם זה בטוח.
אבל אם אתמול יחזור על עצמו שוב, הפרקט שלי כבר לא ישאר חום.
נ.ב. תודה לכולם על התגובות למטה. גם אני מתגעגע, מאד. ועכשיו כשאני כותב את הפוסט הזה, אני נזכר כמה זה היה חסר לי. תודה.
| |
|