***, גשם, ג'ובייה...
כלכך הרבה שמות יצאו מהפה שלי לכיוונך, כולם שמות שאף אדם זר משנינו לא יצליח להבין.
אני אוהב לכתוב, את יודעת את זה כבר.. אני גם מאמין שאני דיי טוב בזה, אבל בכל זאת אני חייב לנסות לעשות את זה כמה שיותר קצר- זה יהיה הכי הוגן בשבילך.
תרשי לי להתחיל בהתנצלות;
אומרים שאנשים שסבלו הרבה בחיים לא יצליחו לקבל תגובה חיובית כמו שצריך, שיהיה להם קשה כסופסוף יתחיל להיות להם טוב
וממש בא לי להאחז במשפט הזה, להצביע עליו עם עיניים שאי אפשר לסגור מרב דמעות ולצרוח לך: "את רואה? זו לא אשמתי!"
אבל לעזאזל, אני לא יכול לעשות את זה. אני חייב לקחת אחראיות על הבחירות שעשיתי- ובמקרה הזה... בחירה נוראית.
אני זוכר את אותו הבקר הנוראי ההוא. התקשרת אליי, הייתי ממש עייף אחרי כמה לילות ארוכים... התקשרת והערת אותי: "אני שיכורה."
סוייר, טיפש אחד. תמיד אתה מתגאה (אפילו אם לא מפגין את זה) בכמה שאתה ג'נטלמן, באיך שאתה מתלבש ובאיך שאתה מתנהג. איך הצלחתי להעלים עין ממשפט כזה שלך?
בא לי לצרוח לעברך עם אותן העיניים הנבולות שהזכרתי קודם: "זו לא אשמתי! פשוט הייתי שיכור ועייף! ביום אחר לא הייתי ככה."
אבל כבר דברתי על אחראיות על מעשים...
אני חושב שהכרתי אותך בתקופה הכי מבולבלת שהייתה לי בעשור הזה לחיי, וזה מה שהפך בחירות קשות לבלתי אפשריות.
עשיתי מעשה נוראי גשם...
אחרי שאמרת לי שקשה לך להלחם עלינו כלכך הרבה לקחתי את זה לכיוון הכי רע שיכולתי. חשבתי על זה קצת, לא מספיק כנראה, ואמרתי שאם זה מה שהחלטת אני חייב לעזור לך להגשים את ההחלטה.
הריי למרות כל הקושי, תמיד עשיתי את הכל בשבילך, ככה לפחות אני חושב... אם היה צריך להסיע או אם היה צריך לדבר, מה שיכולתי. כי באמת... את לא היית סתם עוד אחת עבורי.
אז אחריי שהחלטתי לעזור לך- ניסיתי לכבות את עצמי בענייך לתמיד.
גשם שלי- זה היה אחד הדברים ~הכי~קשים~שעשיתי~בחיים~.
לכתוב את
הפוסט הכלכך מגעיל ההוא... עם כל הכאב של הפרידה שלנו.........
לכתוב לך שעקמתי את הפה כשהחלטנו להפוך לזוג,
לכתוב לך שאת ילדותית מידי בשבילי,
לצחוק על התחביבים שלך,
לזלזל בדברים שמכאיבים לך
והכי נוראי- שאחרי כל מה שעשינו ביחד... לכתוב לך שלא היינו באמת זוג.
גוב'ייה, אני כתבתי כל מילה שם בבכי נוראי ובכאב גדול מנשוא.
היו דברים שפשוט לא האמנתי שאני כותב, אבל ידעתי שרק ככה, על ידי זה שאני אצא מפלצת בענייך, תצליחי לכבות אותי לגמריי.
חשבתי שאני עוזר לך להתרחק ממני וככה אני יעזור לך עם עצמך... אבל במקום זה עכשיו, כמה דקות אחרי שפרסמתי את הפוסט הנוראי ההוא, אני מרגיש שזה רק פגע מאד בשנינו.
קראתי לו בכוונה 'עכשיו קיץ', כי את מכולן יודעת כמה אני שונא את הקיץ- כמה אני חובב את הגשם והקור... קיוויתי שזה יצליח לתת לך רמז שאני כתבתי את הפוסט ההוא לא מרצון... הצלחתי?
ואני.. אני נשארתי בשמיים- ירח בלי הגשם שלו, בלי הגשם שלו. לבד בחושך... עם מלא כוכבים שלא שווים דבר.
אני לא יודע מתי אני אשלח לך את המכתב הזה... אני לא יודע אם אי פעם יהיה לי את האומץ ליצור איתך קשר, עכשיו.. כשאת חושבת עליי דברים כלכך נוראיים.
גשם שלי...
הייתי גאה להיות חבר שלך.
אין דבר שרציתי יותר מההזדמנות להשוויץ בך.
את בטוח לא זוכרת את זה ככה... כי הייתי מבולבל, שחקתי משחקים, אמרתי ועשיתי שטויות...
הלוואי שיגיע היום ותסלחי לי. ואז אני אוכל להראות לך את המכתב הזה.
אבל אני מכיר אותך כבר גשם... את תרצי 'סיפור' או 'מכתב' לפני שתדברי איתי בטח.
נכון קיפוד שלי?
הבטחתי שזה יהיה קצר.. מצטער שלא עמדתי בזה.
אני לא יודע אם תקבלי אותי שוב בתור החבר שלך- אבל אני יודע שאני ארצה את הקשר הזה. הקשר הכי מיוחד שהיה לי, עם הילדה הכי מיוחדת שהכרתי.
שין שין טופ.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Trickster