זה כל מה שיש לי להגיד לך.
זבל
בתחת שלי.
אני רואה את עצמי מתפרקת לאט לאט, גם כשהכל כביכול מסתדר
סוף סוף אני בדרך ללהתגבר על האובדן
והקשר הולך לכיוון טוב
ואני חוזרת לאכול
אבל אני לא מסתכלת על התמונה המלאה, כי
היא עדיין חיה ונושמת בזיכרון שלי ובכל דבר שקורה פה ואני לא מוכנה לקבל את זה שהיא מתה
והוא עדיין תקוע בלימודים ובעצמו ובקושי מפנה לי זמן
ואני אוכלת ושונאת את עצמי על כל ביס
אז לא, שום דבר לא בסדר
הכל כרגיל.
מרגישה כ"כ פתאטיתוקטנה לעומת העולם הזה
זה רק גדנ"ע, אתה לא מגוייס עדיין.
אני חייבת להמשיך להזכיר לעצמי את זה
כי למרות שאתה ממש חתיך במדים האלה
ושיש לך עוד לפחות שנה וחצי עד הגיוס
זה יבוא תוך שנייה, אני יודעת את זה
להרגע ולנשום, הוא עדיין בי"א.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כמו הירח