פעם חשבתי שאף אחד לא מסוגל לאהוב אותי, שלקבל אהבה ממישהו נירא בלתי אפשרי בדיוק כמו לגעת בכוכבים או לעוף. והנה עכשיו, אני נאהבת ע"י בחור מקסים, ואולי זאת רק התחלה כי הייתה רק פגישה אחת, אלפיי פגישות בדמיוני, והרבה מילים. מילים נוגעות ורכות ויפות, מילים אוהבות ותומכות שעד עכשיו אני לא בטוחה עד כמה הן מגיעות לי, אך לכל התחלה יש גם סוף. "התחלה-סוף" צמד מילים שבא תמיד ביחד, גם אם רק אחת נאמרת, והשניה מסתתרת בין שורה לשורה, בין מילה למילה, אך היא קיימת, ונושקת על הדלת אך בנתיים לא דופקת. 

אם אניח בצד את כל האושר, אני אבין עד כמה אני פוחדת, עד כמה אנחנו שברירים, ועד כמה בקלות אפשר להחליק מאותה הפסגה אליה טיפסנו, היכן ששום חמצן לא מגיע לורידים, ולא מאפשר למוח לחשוב בצלילות. והנה אנחנו יושבים על הר מטאפורי ענקי ומסתכלים על כל מה שפרוש לפנינו, על העתיד, ועל הדברים היפים שאפשר לראות ולחוות. ביחד. 

אני אוהבת אותך, בחור.

"לא חושבים, עושים".