את אף פעם לא לבד זה משהו שקל להבטיח וקשה לקיים

אבל ההבטחה מעודדת.

הגעתי למסקנה הזאת בשיחה עם מישהי מאיגי שקצת עזרה לי להבין את התסכול שלי מהמצב הזה כרגע

נורא מוזר לי פתאום

אני מנסה להעסיק את עצמי בדברים וקולטת שהעיסוק העיקרי שלי-הזוגיות, נעלם

פתאום יש לי זמן להגיע לפעולות של איגי ושל התנועה, להתייחס לאחים שלי קצת, לעשות שיעורים, להפגש עם חברים

זה דיי כיף באיזשהו מקום

אבל הלב תמיד מחפש את העיסוק הזה, ואם זה לא לדבר איתה אז זה לדבר עם אחרות... כאילו שזה תחליף או משהו, נו באמת. 

עבר יותר משבוע ואני כבר במקום אחר לגמרי מבחינת הרגשות שלי, נראה לי שיהיה טוב (:

רציתי לכתוב פוסט ושכחתי על מה רציתי לכתוב... שיהיה