making the world a better place

למען האמת, אהבתי אותך יותר אז, לפני כמה שנים טובות.

מדהים איך שכול תפיסת העולם שלי יכולה להשתנות בכמה שנים ספורות.

אבל את, את לא באמת השתנית עד כדי כך.

את עדיין אותה הילדה עם הלב הגדול, והעיניים הירוקות.

הילדה שפעם הייתה החברה הכי טובה שלי, לאן היא נעלמה?

היא עדיין אי שם, רק שהיא כול כך רחוקה ממני.

אני יודעת שאם היית רוצה, לא היית מוותרת על חברות כזאת.

הם מסתכלים על התמונות הישנות שלך, ושואלים 'ממתי זה?'

הם אומרים שאת כבר לא דומה לעצמך, או יותר נכון, למה שהיית פעם.

אולי גם אני השתניתי, וזה נכון, כולם משתנים בסופו של דבר.

אבל משהו בשינוי הזה צובט לי בלב.

כי את כבר לא כמו פעם, כשהיית מגלה לי בסוד שאני החברה הכי טובה שלך.

ועכשיו כשאני שומעת את השם שלך, אני ישר חושבת על הנערה שהפכת להיות.

אותה ילדה בעלת שיער שטני, וחיוך מקסים, שוברת לבבות.

אני נזכרת באותו הנער, שלא עשה שום דבר רע, מלבד להתאהב בך.

וממש לא מתוך רוע לב, אלא רק בתור טעות קטנה, במקרה, שברת לו את הלב.

אני יודעת שאת עדיין אותה הילדה.

רק שעכשיו את כבר החברה הכי טובה של מישהו אחר.

והם אוהבים אותך כאילו היו שם מאז ומתמיד, כאילו נמצאים שם עכשיו במקומי.

ואני יודעת שאין מה לעשות, כי זה מעולם לא יהיה אותו דבר.

אני אומרת שהדרך בה בחרת היא לא נכונה, שעשית טעות, שאני לא הייתי עושה זאת במקומך.

אבל המילים האלו לא משנות דבר, ולא ישנו.

אני יודעת שיש לך חברים חדשים, ששכחת אותי.

ממש כאילו דמיינתי, ומעולם בכלל לא היינו חברות.

ומידי פעם, כשאני רואה אותך, ביום הולדת של חברה משותפת,

את מביטה בי בעינייך הירוקות, לאן נעלמה אותה הילדה? אני חושבת לעצמי.

והיא ממש כאן, מולי, מישהי אחרת.

ואני אומרת שזה בסדר, שזה לגיטימי.

אבל בפנים אני עדיין מקווה, שאולי יום אחד היא תחזור.

הילדה שהכרתי פעם.