ככה אומרים כולם לא?, והם צודקים, כולם צודקים.

קיבלתי היום כמה הודעות שקשורות לציונים שלי, כולם מתלהבים ואני לא מוצאת את עצמי.

אני באמת מאמינה במשפט המפורסם, ולכן אני לא רואה שום סיבה לתגובות שלהם, אם מישהו מקבל ציון טוב או לא טוב לא משקף בכלל את האדם שהוא, את המוסריות שלו, האנושיות שלו, האישיות. ציונים זו תוצאה של השקעה והתמדה, לשבת ולקרוע את עצמך בלימודים, ובעיקר לפני מבחן, לחרוש עד ששואלים אותך איך קוראים לך ואתה עונה שקוראים לך ביאליק, רוג'רס, פיאז'ה, פרוייד, סאתרלנד, או כל שם אחר שיכול להתקשר לחומר הלימוד, ישירות או בעקיפין.

המורה שלי גאה בי, את התגובה שלה דווקא שמחתי מאוד לקבל, הרי היא מכירה אותי כבר שלוש שנים ומעצם היותה מחנכת נפלאה מכירה גם צדדים בנו שאינם חשופים למורים מקצועיים אחרים.

הם רוצים שאעלה לבמה במסיבת הסיום, לקבל תעודת הצטיינות יתרה, אין לי בעיה עם זה, עושים את זה לכל מי שהגיע להישגים כאלה, יאללה נזרום.

אמא כבר בשלבי פרסום עולמי של החדשות המרעישות.

דודה שלי כבר התקשרה לאחל מזל טוב והתרגשה, אפילו אמרה שהיא תסתפק בבני הדודים הלא מצטיינים כילדים ותוותר על לקחת אותי לעצמה. (אם הדמויות האלה שגידלו אותי בערך וגדלו גם הם בסביבתי גדלו להיות אנשים כאלה שפעם היו מודל החיקוי בשבילי הם לא מצטיינים, מי צריך את זה?)

אבא עסוק בלהוכיח שהוא לא זה שטעה בחישובים מיותרים של ממוצע, אלא אני זו שאשמה כי נתתי לו ציונים לא נכונים.

ואני, אני גאה בעצמי, ברור, הרי עמלתי קשה, והעבודה משתלמת.

אני גאה בעצמי, אבל ממש לא רוצה את הבלגן מסביב, ציונים זה לא מה שבנה אותי כבן אדם, אלא מכשולים ואינטראקציות.

ציונים רק מראים כמה חרשתי לפני מבחנים, כמה שעות שרפתי מול סיכומים וספרים, עד ואחרי שכבר נשבר לי.

אני טיפשה, באמת.

לא צריך להעריך אדם לפי ציוניו הנמוכים, ובאותה מידה לא צריך להעריך אדם על פי ציונים גבוהים.

צריך להעריך אדם על פי המעשים שלו, ההתחשבות בסביבה ובאלה שאכפת לו מהם, ההתנהגות, הרצון שיהיה טוב יותר לאוהבים אותו.

*בעקבות היום הזה אני מעריכה אדם הרבה יותר ממה שהוא יכול לתאר, המון. אני אוהבת אותך, ומעריכה, יותר מתמיד, תמשיך להיות כזה מדהים אהובון.